|
עלה בדעתי שזאת מזימה שטנית של טל. בכל בוקר הוא מתבונן בסיפוק בערמת התגובות המתגבהת והולכת, סוקר בקצרה את הדיונים המתארכים, ותר אחרי ההודעות הטפשיות במיוחד. מישהו מקשקש על תפנית פוליטית שחייבת להתרחש בקרוב, אחר עושה מעצמו אידיוט מוחלט בדברו על ליכסון מטריצות ושלישי, פרופסור לפילוסופיה של המוסר והאתיקה, מנבל את פיו כאחרון אוהדי בית"ר ונופל במלכודת האיילים האלמונים.
עיני הנץ של מר כהן אינן מחמיצות דבר, ומאגר הנתונים שלו אינו שוכח אף ביט. תוכנה מיוחדת שהוא כתב (ההמ"ה שמה) מזהה מילות מפתח, מבצעת ניתוח טכסטואלי מתוחכם, מאתרת כתובות איי.פי. חשודות, ומקפיצה התרעות מהבהבות בצבע אדום: "יותר מדי שגיאות כתיב. כנראה אלון עמית", "נימה אנטי-דתית פתולוגית. עוזי וי, בוודאות של 02%. ± 96.75", "עורך דין חילוני מתחזה שוב לחרדי המפזז ההוא" וכיוצא באלה. טל עובר בזריזות על ההתרעות, שכמעט תמיד פוגעות בול, ומסמן בכוכבית קטנה את התגובות הקשורות. באחד הימים כשנפח מאגר הנתונים יחצה את קו ה- GB 10 , וכשהוא נענה, כביכול, ללחץ הקהל, עומד העורך החביב להציע את השרות הכל-כך מתבקש: מתן האפשרות למחיקת תגובות ישנות שסר חינן בעיני המחברים. ההתלהבות הכללית תהיה רבה כל-כך, שאף אחד לא יתרגש מהסעיף הקטן שמדבר על תשלום סמלי "לכיסוי ההוצאות". הודעות מסומנות בכוכבית ישאו, כמובן, תג מחיר כפול.
הרי לכם פרק בהיסטוריה עתידית, באדיבות כדור הבדולח של כרמית:
...
בשבועות הראשונים להפעלת התוכנית, היו הרווחים צנועים ולא עמדו בתחזית הרווח הצפויה, שכן לא רבים טרחו לעיין בכתבים המשעממים שהם עצמם כתבו כדי להחליט אילו מהם ראויים לגניזה. רק הפרפקציוניסטים היותר קיצונים שקעו במלאכה הסיזיפית של הגהה לאחור, והיו מוכנים לשלם ממיטב כספם בעבור מחיקת זכרם של כל פסיק שנשמט או נקודה שהפכה ל"ץ". מכל מקום, קבוצה קטנה אך איכותית זו סיפקה לטל הכנסה קבועה שכן בד בבד עם השמדת הודעותיהם הישנות הם לא נמנעו משליחת הודעות חדשות. יתר על כן, דומה שהעיסוק האובססיבי במחיקת ההיסטוריה הותיר בידיהם פחות זמן להגהת ההודעות החדשות שלהם שהכילו יותר שגיאות מהממוצע, והבטיחו שמאגר ה"דורשות מחיקה" ישמור על נפח פחות או יותר קבוע.
השיפור המשמעותי הראשון התרחש כשהידיעה הגיע לאחד, שכ"ג, שלא עמד בפני הפיתוי למחוק את כל תגובותיו כולן, החל מהיום הנורא ההוא בו דרכו אצבעותיו לראשונה ב"אייל" ועד ימינו אנו. שכ"ג שם לו למטרה להטביע את רישומו על ההיסטוריה האיילית בתור האדם בעל מספר התגובות הרב ביותר שלא הטביע שום רישום על ההיסטוריה האיילית. למרות המחיר הצנוע שנדרש עבור הודעה בודדת, ואפילו לאחר שהוסכם על הנחה משמעותית לאצוות של חמישים תגובות ומעלה, הגיע סך ההכנסות רק מהפטפטן הבלתי נלאה הנ"ל לרמה סבירה בהחלט, מה שאיפשר לטל לרכוש את יאכטת החלומות עליה יכול היה רק לחלום (אלא מה?) עד לפני זמן קצר. חודש לאחר מכן היה העורך הצנוע שלנו גם הבעלים הגאה של מטוס מנהלים בגודל בינוני, כמה מטעי קפה בבוליויה ושתי בארות נפט.
אבל הבוננזה האמיתית היתה עוד לפניו: בהתגלות פלאית שניתן להשוותה רק למה שקרה לארכימדס באמבטיה לפני כמה אלפי שנים, נחתה עליו יום אחד התובנה שאם יש מי שמוכן לשלם עבור מחיקת הודעות, יהיו גם מי שמוכנים לשלם עבור החזקתן בחיים, גם אם ברוב המקרים לא היה ויכוח על כך שהמתתן תהיה המתת חסד, ואולי דווקא משום כך. בהתאם לעקרון הזה, כל תגובה שנמחקה תשוב ותופיע במלוא הדרה אם מישהו יהיה מוכן לשלם תמורת התענוג הזה. מה שהתפתח באופן הכרחי הוא מה שהביולוגים קוראים "התפתחות משותפת" בה הממית והמחיה נמצאים במרוץ אכזרי להשגת מטרתם הצודקת, ובסופו של כל גלגול נמצאים באותו המקום בו התחילו, רק עם נכסים מדולדלים משהו. התסכול המצטבר של חבורות החיים ("תנו לתגובות לחיות") והמוות ("שחררו אותנו מהשורה") שהבינו את האבסורד בחיבוק-המוות ההדדי שלהן אך לא הצליחו להיחלץ ממנו, גרם לסחרור מחירים אקספוננציאלי, שהסתיים רק כשכל העניין נמאס על האדון כהן שרכש בינתיים את מיקרוסופט, והוא סגר את האייל. ניתן, איפוא, לומר באופן פרדוקסלי שהמילה האחרונה היתה דוקא של המוחקים.
(מתוך: "עשרת הארועים ששינו את העולם" (2013, התנשכ"ג))
|
|