בתשובה לניצה, 07/06/04 23:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כן, אציב בפנייך אתגר כבד מאוד. האם ייתכן, כפי שאני טוען, ששתיקתינו על השקר וההתעמרות השרירותית כלפי הערבים 1, 2 בנתה אצל מוסדות השלטון את האמונה שיוכלו לעשות זאת לכל אחד. משהוגדרו הימין הקיצוני כאויב מאזן לטרור הערבי כדי לקדם איזשהו הסכם כניעה 3, היה זה אך טבעי להשתמש באותם אמצעים כדי להתעמר באויב החדש. 1 לא לגבי עצם העניין. היה אפשר להענישם בחומרה רבה עוד יותר עם חוק מתאים והגון. 2 עיין ערך מקרהו של הנהג שהסיע את המחבל לדיזינגוף 3 מתחיל ב א' נגמר ב ו' ואת מבצעיו יש להעמיד לדין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ללא ספק, ההרגל של הממסדים הללו לשקר, לעגל פינות, ולעבוד ממניעים של הישגיות אישית, וללא מחוייבות למוסריות בסיסית, שנבנתה על נהלי עבודה של שנים, פועלת לרעת כל מי שהם מחליטים לעבוד נגדו. זה לא רק נגד הימין ה"קיצוני" אחרי אוסלו, זה גם נגד הימין עוד מימי "בלי חרות ומקי" של בן גוריון. הבעיה בלהאשים אותנו בשתיקה כאשר זה התרחש, היא בכך, שאם אני מבינה נכון למי אתה מכוון ב"אנחנו", לא ממש היה לנו פה בכל התקופה ההיא. לפני הסכמי אוסלו, וגם בשנים הראשונות אחריהם, לציבור שלנו לא היה כלי תקשורת, בו עיתונאים או סתם אנשים מהמגזר, יכלו לחוות דעות בענייני היום, על הרמה הלאומית, מלבד אולי "נקודה", שהיה אז עיתון עם אוריינטציה מקומית מאוד, והצופה שהיה עיתון מפלגתי מאוד. ערוץ 7 החל כניסיון פאטטי קצת, לתת לציבור הזה פה. אין ספק שתהליך אוסלו הוציא את הציבור שלנו מהחיתולים בהם הוא התפנק לו בנחת הרבה שנים, והוא התחיל להבין שהתפקיד שלו הוא לא רק לגדול, אלא גם להתחיל לקחת אחריות על מה שקורה פה. אבל יחד, ואולי עוד לפני, שנהיה לנו פה, כבר הפכנו לאויבי העם. לא היתה לנו הפריוילגיה להתחיל לבכות על כאבים של אחרים, אלא ישר על כאבינו שלנו. אז כאשר אני היום צועקת על המעצר המינהלי, ושואלים למה לא צעקת אז כשעצרו ערבים? אני עונה כי לא היה לי פה. עובדה היא שלא רק ערבים, אלא גם הרב מאיר כהנא הוכנס בזמנו למעצר מינהלי, ואף אחד לא צעק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זאת הסיבה, אז עדיין לא מאוחר. את יכולה לצעוק על המעצר המנהלי של ערבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא מעצרים מינהליים של ערבים זה סיפור אחר לגמרי. מדובר על אויב הפועל בתוך אוכלוסיה תומכת. אני לא אומר שזה בסדר אבל זה דורש דיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לא מאוחר בשבילה להגיד משהו על זה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן המצב הזה אינו ראוי. הגיע הזמן שייפתח דיון ציבורי בלתי מתלהם וללא כל הקשקושים השקריים על גזענות, לגבי רמת המסוכנות של הערבים (אם ובמקום שהיא קיימת) והאמצעים המינימליים הנדרשים על מנת להתגבר על מסוכנות זו. אני מקווה שכולם (כולל הערבים) ישתפו פעולה בעניין כדי שיהיה ניתן לפתור את הבעייה הזאת (למשל, הגעה חצי שעה יותר מוקדם ונהלי בדיקה סבירים וברורים). אם לעומת זאת יכחישו לגמרי את רמת הסיכון היותר גבוהה של הערבים ויתייחסו לכל העניין כגזענות הרי שמן הסתם השב"כ ימשיכו בדרכיהם הנלוזות. אגב, טיסה בפמליה של שר החוץ זה לא איזה צ'ופר שהשר מחלק לחברים שלו? אין לשר החוץ חברים ערבים? יש הרבה ערבים במרכז המפלגה, כדאי שיקנה לו כמה חברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל-על מתחשבת בערבים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני למשל דברתי בסביבתי בזכות נחום מנבר. התגובות היו ''הוא מערכניק שידפקו אותו''. ניסיתי לכתוב לגבי נהג המשאית של דיזינגוף סנטר, צונזרתי. אנחנו יכולים לעשות יותר. לא הרבה יותר. אנחנו קורסים גם כך. אבל קצת יותר אפשרי ויעבוד לטובתינו בטווח הרחוק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |