|
||||
|
||||
אני חושש שלא ירדת לסוף דעתי. האמפטיה האישית היא עינינו של של כל אחד. הפסקה הראשונה שלי היתה מאד ברורה - מה שאפשר היה להתחיל לתקן לפני שנים (זכור זילזולה של גולדה מאיר בתנועה הפמיניסטית כאילו היא מסתכמת בשרפת חזיות) הוזנח עד שרק זעזוע חזק אולי יתחיל להביא לידי שינוי. ובאשר לתחת שלך, לא נותר לי אלא לברך אותך שהצלחת לשמור על שלמותו, בכוחות עצמך בלבד מן הסתם, ולהפנות אותך למשורר הצרפתי וורלן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |