|
||||
|
||||
ברוב עצום של המקרים, עברית נכתבת ונקראת ללא ניקוד כלל. מבחינת קריאת כתב עם ניקוד, קיום שני סימני ניקוד הנקראים באופן דומה אינו מהווה בעיה קשה או יוצאת דופן במיוחד. נראה שהרווח המשמעותי הוא בכתיבה מדוייקת עם ניקוד. לכאורה זה עוזר ללמוד לכתוב עברית אבל אז הדיוק בניקוד נראה לא קריטי. בקיצור, הרווח הזה נראה לי שולי. |
|
||||
|
||||
וְזֹאת בֵין הָשְּאָר מִכֵּיֹוָן שְהָרְבֵּה יוֹתֵר קַשֵה לִכְתוֹב עִם נִקּוּד בַּמָּחְשֵב. |
|
||||
|
||||
בעיקר כשמנקדים בשגיאות. למיטב ידיעתי ''מחשב'' מנוקדת בפתח כשאר חבריה למשקל מקטל, אבל גם אם אני טועה כאן, הרי ש''בין'' מנוקדת בדגש קל לבטח, ו''לכתוב'' מנוקדת בלא ו' ובדגש ב-ת'. |
|
||||
|
||||
במילה "בין" נשמט הדגש בטעות. לגבי "לכתוב": השווא באות "כ" אינו נח למיטב זכרוני ("מרחף"?) ולכן ה־"ת" לא באה לאחר הברה פתוחה. לגבי "מחשב": צריך לבדוק |
|
||||
|
||||
אכן כן,השווא ב-כ' אינו נח כי אם "מרחף" אולם במקרה זה יבוא אחריו דגש קל. ב"מחשב" יש פתח כי שחשדתי: כך אומר גם המילון. ואם כבר מדברים: וְזֹאת בֵין הָשְּאָר מִכֵּיֹוָן שְהָרְבֵּה יוֹתֵר קַשֵה לִכְתוֹב עִם נִקּוּד בַּמָּחְשֵב ב-ה' של "השאר" יבוא גם פתח כפי שקורה תמיד לאחר ה' הידיעה, "קשה" היא בקמץ ובסגול, ו"הרבה" היא בפתח. תמיד גם העדפתי את "כיוון" על "מכיוון" (לשם מה ה-מ'?) ובכלל אני נוטה לעבר "כי" המקראית והקצרה, אבל זה כבר עניין של סגנון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |