 |
1. טוב, אם לא הייתי נראה רציני איך הייתי מצליח לעורר דיון על הנושא? המקרה נראה כל-כך "בלבניסטי" שתהיתי למה אף אחד מהאיילים לא ננעל עליו (אחרי שהעליתי את הרעיון היה מי שהמשיך אותו...) בהזדמנות זו, התפתחות העניין הוכיחה שהבלבניזם טועה (שוב).
אנא אל תכניס אותי לחבורת הבלבניסטים, מעולם לא הייתי בה.
2.
אין כל הוכחה ממשית שתכניתו הכלכלית של נתניהו היא "קול העם" (לפני הבחירות הוא בכלל לא כיוון לתפקיד שר האוצר). אין כל הוכחה ממשית שחיסול אחמד יאסין היה "קול העם". גם ההחלטות על היציאה למלחמה בלבנון ועל פינוי ימית והסכם השלום עם מצרים התקבלו ברוב בכנסת, בלי שום משאל.
3. הממשלה והכנסת נבחרות לקבל החלטות. קול העם, שהובע בבחירות, מתבטא בהרכב הכנסת. תכנית ההתנתקות נתמכת ע"י רוב חברי הכנסת, ואם תובא להצבעה בכנסת, היא *תעבור*.
4. אילו היה שרון חושב שהתכנית מהווה שינוי משמעותי יחסית למצב שהיה לפני בחירת הכנסת, היה עליו להביא את ההצעה ל*משאל עם*. למה משאל עם ולא בחירות? כי בשל השיטה המפלגתית, איננו יכולים לדעת בוודאות, עפ"י תוצאות הבחירות, את דעת הציבור על המהלך הספציפי הזה. כי השאלה הבעייתית היא בתחום יחיד, ובכל שאר התחומים נראה שלרוב העם יש עדיין אמון בראש הממשלה. שרון ויתר על דרך משאל העם, ובחר באופציה הלא-דמוקרטית והמטופשת של משאל בליכוד. כעת הוא חוזר סוף סוף לאחת משתי האופציות המשקפת את רצון *העם* (ולא את רצון מתפקדי הליכוד): במקרה זה מדובר על הכנסת, שתיתן אמון בממשלה חדשה שההתנתקות תהיה בקווי היסוד שלה. ייתכן, כמובן, שלא יצליח, אבל זו כבר שאלה פוליטית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש