 |
הבעייה היחידה בתהילה מסוג זה היא שאינך נוכח שם להנות מזרי הדפנה. זאת בניגוד למשל לכמה מקיסרי רומי שנהגו להשקיף על החזרות
על הלויתם המפוארת (הצנטוריונים, נאומי מספד מרטיטים מצד סנטורים, תקיעות חצוצרות,
מצעדים מרהיבים וכד'). זאת תוך התענגות על ארוחה מפוארת בחברת נשים יפות וחבר מוקירים.
אז אל תהיה פראייר הנחפז אל מלתעותיו של הקרוקודיל באל-חמה. עדיף: כמעט מוות: גם להנות מתהילת ז"ל, גם לתזמר את המקהלה, וגם לראות את עצמך בערב חדש. כך למשל, מובטל המאיים לקפוץ, ובין שידוליהם של ראש השרות הסוציאלי, הפסיכיאטר המחוזי וסגן ראש העיר,
מחווה לעיני מצלמות הטלויזיה מדי פעם את המימיקה של הקפיצה המובטחת. אך לא קופץ. זה לא. למה לא קפצת? מה, היה לי מצנח?
או האקרובט המציב את הטרפז על מעקה הקומה השביעית כי בקרקס לא משלמים טוב. "קפיצת המוות של איש הטרפז". זה חזק מאד, רק שאל תתפתה לשטות, שכן בשעת הנסיקה למטה עלולים לחלוף במוחך הרהורי חרטה. עדיף לראות את הסצינה הנ"ל בחברת נערתך המעריצה, כמה שימפנזים ופומה בשעת הקרנתה בחדשות ערוץ 2
(כולל אפשרות הסבה מיקצועית לענף הרכיבה על פיל). גם אם אתה מזמן את המוות לפיתחך, עדיף להתנתק מהפלירט איתו בטרם ז"ל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש