בתשובה למיץ פטל, 02/05/01 18:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל, "הכל היה בסדר" היה בצחוק, והלך המחשבה שלך דומה לזה של אנשים ללא חוש הומור. שנית, אני לא כל כך שמעתי על תופעת ההטרדה באוניברסיטאות. מתי דיברו על זה, ואיפה? שלישית, אלימות במשפחה הינה תופעה שנוטה להישאר חסויה, למרבה הצער, כשהקורבנות לא ששים לספר על כך לכל העולם, כי משפחה הרי לא בוחרים וזה מאוד מביך להיות בן לאבא מטורלל שמכה, מה גם שעזרה חיצונית ממשית לא קיימת בצורה טובה בישראל. עם הטרדה בעבודה, לעומת זאת, קל יחסית להתמודד (בסביבות מתקדמות, כפי שציינתי). אם מישהי בחברת ההיי טק שבה אני עובד מוטרדת, היא פשוט הולכת למחלקת משאבי אנוש, שאגב מורכבת כמעט כולה מנשים, והעניין מיושב. ואם לא, אז עוברים לחברה אחרת, דבר שאינו אפשרי במקרה של אלימות במשפחה. לאור כל זאת, אין לדעתי הקבלה (בנקודה הזו) בין אלימות במשפחה להטרדות בעבודה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האונס הקבוצתי ברמת השרון גם היה ב"סביבה פרמיטיבית"? ומה על שימוש בסמים?, גם זה קורה רק ב"סביבות פרמיטיביות"? ובכלל, מהי "סביבה פרמיטיבית", סביבה שאיננה משכילה? אני זוכר ראיון ברדיו עם אמו של אחד הנאשמים העיקריים באונס הקבוצתי ברמת השרון, היא טענה טענות פאטטיות כמו: תלמיד טוב, בן מסור וכדומה. היא התחננה (דרך התקשורת! אבל זה כבר נושא אחר) לשופטים שיגלו הבנה לפוטנציאל העצום הטמון בבן המקסים שלה ושלא יהרסו לו את החיים בגלל עודף פעילות הורמונלית טבעית לגיל ההתבגרות. הטעות הישנה היא ההשלכה שעושים בין השכלה למוסר. כל הסטיגמות על ה"משפחות הטובות", או החברות האליטות כאילו שם אין אלימות, ואין הטרדות מניות ואין סמים, כבר נשברו מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא קראת דבריי. לא אמרתי שבמשפחות טובות אין אלימות; אמרתי שבמקומות עבודה טכנולוגיים יותר יש פחות הטרדות, ולא הראת לי שלא. בקשר לסמים, הרי יש וויכוח אם הם בעצם דבר נורא כל כך, נכון? אין קונצנזוס על כך ששימוש בסמים הוא פשע מזעזע, ועל כן אין טעם לדבר בכלל על היכן זה מתרחש. פסקתך השנייה נחמדה אבל לא קשורה לדיון. מתי אמרתי שצריך לסלוח לפושעים בגלל שהם מבית טוב? וסביבה פרימיטיבית היא אכן, בין השאר, כזו שאינה משכילה; אך מדובר על סביבה הדוקה וסגורה, כמו מקום עבודה או ארגון, ולא על עיירה בת 15,000 תושבים, בה יש אנשים מכל המינים, כל המעמדות וכל השכבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התייחסתי ספציפית לטענתך כי לא הייתי במקומות האלה (או כאלה) ולכן אני לא יכל להתווכח אתך. אבל אני מפקפק מאוד במסקנה שלך, ובתור דוגמה הבאתי את מקרה האונס הקבוצתי ברמת השרון שבו *הסביבה* נתנה לזה לקרות (בניגוד לטענתך) והבאתי את דבריה של האם (המשכילה וכו') כדוגמה לאופן בו נתנת לקטין הלגיטימציה/הסלחנות מהחברה למעשים הללו (תלמיד טוב וכו'). בנוסף טענתי שהסטיגמות שהיו בעבר לנושאים כאלה (והתאור שלך נראה לי דומה) הופרכו. כנראה שהחלק במוח שיש בו את היצר לאלימות, בד"כ לא "בודק" מה יש בחלק שמאכסן את המידע והמסקנות שיש להסיק ממנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |