|
||||
|
||||
בלילה הייתי מבסוטה מהתגובה הארוכה שלי. בדרך כלל אני לא חושבת וסתם מתקתקת מהמותן, אבל על התגובה הזאת חשבתי קצת מראש, בכל אופן על החלקים הרציניים שלה (החלק בקשר לסבתי, נושא שמשום מה הקפיץ אותי קצת יותר מדי, והחלק על המצוות), וכשראיתי בתגובה שלך את ה"פיקטיבית" - הרגשתי שאני יוצאת קצת אידיוטית עם ההתייחסות הרצינית הזאת. עכשיו קראתי את כל הפתיל מחדש והבחורה לא נראית לי פיקטיבית, היא נראית אמיתית. חוץ מזה בוקר חדש ומה אכפת. יש לי את ורה לין באוזניות ואני מרעימה קצת ביחד איתה, והחשמן וגם הילדים, אלה שבבית, מאיימים בכל מיני סנקציות נוראות. כולל נטילת נפשם בכפם אם לא אשתוק מיד. אבל אני יודעת שהם לא יממשו את האיומים, הם אוהבים אותי, והם כבר איימו הרבה פעמים וכלום עוד לא קרה, הי הי! סופשבוע נעים. |
|
||||
|
||||
האם ערכה של יצירה שמתארת מאורעות דמיוניים פחות מזה של יצירה שמתעדת מאורעות ממשיים? האם תפקידה של האמנות הוא לתעד או לחקות את המציאות? שיר בהחלט שווה כתבת שם. הלוואי והייתי יודע לכתוב כך. ערכו לא משתנה אם הבחורה אינה קיימת. |
|
||||
|
||||
מסתבר שיש אנשים מוכשרים במשפחה שלי. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אמונתם של הורי המוכשרים. |
|
||||
|
||||
תודה, אבל אם יש סיכוי שאתה צודק אני עדיין יוצאת סאקרית. לא חשבתי שהעניין ההוא ראוי להיגדר "שיר", אבל אם אתה אומר - מקבלת, בלי לבדוק בציציות! |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |