 |
1. מנשה לא ייצג שום קונצנזוס. הוא היה ונישאר דעת יחיד ואף חזר בו מהחטאת עם ישראל במעשיו הרעים. מנשה מלך 55 שנה, ואם זכרוני אינו מטעני - היו מלכי ישראל שמלכו יותר ממנו, והם בוודאי שלא היו כמוהו. ואף הוא לא היה עובד אלילים כל ימי מלכותו, אלא רק בתחילתה. אל תשכח שמנשה החל למלוך מגיל 12, ויש להניח שעד גמר גילו הטיפש-עשרה, הנער התפקח. ובכלל, עצם זה שהתורה נדרשת לספר זאת באופן אובייקטיבי והסיפור הוא חלק אינטגרלי מהקאנון היהודי ההיסטורי - מעיד על היות מנשה יוצא דופן, שאף היכה על חטא לאחר שנלכד בידי צבא אשור וישב בבבל, שם חזר אל הא-ל וחזר לירושלים. וכבר ביאר הרמב"ם ב"מורה הנבוכים" (חלק שני, פרק מד): "ירבעם ומנשה המלך היו *חובלים* ההולכים בראשה של האומה, כמו: "מחבלים בכרמים" (שיר השירים, ב טו). וכן למד מזה גם כן, כלומר מן השם *חובלים*, שמאסו בתורה ומאס הא-ל בהם". במילים אחרות, אלה הם שניים יוצאי דופן, שלימים חזרו בהם לעיני כל ישראל.
הכלל אומר ש"דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקומות אחרים" (אוצר המדרשים, מהדורת אייזנשטיין, עמ' רסה). כאמור, מחציתו השנייה של מלכות מנשה מתוארת בספר "דברי הימים" (ב, לג יג). בנוסף לתיאור שם, נמצאה בספרים החיצוניים (שלא ניכללו ברשימת הקאנון התנ"כי) "תפילת מנשה" - מזמור של חרטה ובקשת סליחה מא-לוהיו.
וזה שתעמולתם השקרית של "מבקרי" המקרא השפיעה עליך לרעה, כבר אמרתי? אתה בכלל מודע למגמתיות של "מבקרי המקרא" במחקרם? לא לחינם התפתחו התיאוריות של ביקורת המקרא דווקא בגרמניה, שכל רצונה מאז ומעולם היה להנמיך את דמותו של העם היהודי וגאוותו על ספריו. הקיסר הגרמני וילהֶלם השני פירסם מכתב בעקבות הרצאתו של התיאולוג הגרמני ומבקר המקרא פראנץ דֶליץ', בו חתם במשפט הבא: "ודרך אגב אין רע שזה מקטין את הפְּרֶסְטִיזָ'ה (יוּקרה) של עם הסגולה". תחשוב על זה.
2. האמת, שלא טרחתי להביא דוגמאות נוספות חוץ-מקראיות ל"צור ישראל" ככוונה לא-לוהי ישראל, משום שאני סבור כי מי שאינו מכיר מקרוב את המקורות, בדרך כלל יתקשה להבין את כוונתם. אך אתה מבקש ומצפה בכיליון עיניים, אז לכן אציג רק את הקלים להבנה שבהם. להלן דוגמאות אחדות של איזכורי "צור ישראל" בארון הספרים היהודי, ככוונה לא-לוהי ישראל:
א'. במדרשו של הנביא אליהו (פרשה טו): "אמר א-לוהי ישראל לי דבר *צור ישראל* - אמר דוד המלך, אני אגיד מלכותו וגדולתו וגבורתו של מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא, שבכל יום אדם נוצר ובכל יום אדם נולד, בכל יום אדם חי, בכל יום אדם מת, בכל יום רוחו של אדם ניטלת ממנו וניתנת לבעל פיקדון, בכל יום מכלכלים אותו כתינוק משדי אמו בפרי מעשיו".
ב'. הרמב"ן בביאורו על מסכת מכות, דף ה ע"ב: "...זה השגתי לפי דעתי לתקן בו דברי הראשונים ויודע אני ומכיר שהצעתה של שמועה כדברי האחרונים, אבל הסיוע שמצאתי להם בדברי התוספתא הזקיקני לזה ו*צור ישראל* יאיר עינינו במאור תורתו".
ג'. מתוך "סידור התפילה", בשיאה של תפילת השחרית היום-יומית: "עזרת אבותינו", מתפללים המאמינים: "*צור ישראל* קומה לעזרת ישראל כאשר עשית כבר במצרים. ופדה כנאומך יהודה וישראל כאשר דברת בפיך: כי פדה ה' את יעקב. ברוך אתה ה' גאל ישראל".
ד'. ואלה פרט לפרשנויות ביאורו של המינוח *צור ישראל* שנזכר בכתובים המקראיים. ובכלל המשפט: "ו*צור ישראל* יצילנו משגיאות", רווח מאוד בספרות השאלות-והתשובות ההלכתית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש