 |
אני חושב שאתה מגזים (בכוונה?). מליוני רשומות (או יותר) זה בהחלט גדול מספיק בשביל שלחישובים אסימפטוטיים תהיה חשיבות מכרעת גם כאשר מעורבים קבועים ענקיים כמו C=10000(למשל, כבר בסביבות n=2^18 אלגוריתם ריבועי יתחיל לפגר אחרי ידידו שהוא NLOGN למרות היותו מוכפל בקבוע הענקי שדיברת עליו קודם C=10000).
מבנה נתונים עם n=2^18 זה פיצ'פקס.
להגיד שחישובים אסימפטוטיים אינם מועילים, זה כמו להגיד שחישוב ממוצע וסטיית תקן של ציוני הכיתה זה דבר שאיננו מועיל (מורים ומרצים, קחו לתשומת הלב!). מדובר במדדים שמספקים מידע לא שלם, בכך אין כל ספק, אבל הם בהחלט מדדים שאומרים *משהו* (חשוב).
אתה מוזמן להתייחס אל הכל כאל קבוע, אבל אני לא חושב שתגיע עם זה רחוק במיוחד (מה עושים? כל פעם שיש רעיון לפתרון בעיה, מנחשים אלגוריתם באופן רנדומלי ורצים אל המחשב לתכנת ולמדוד אמפירית מה קורה בזמן ריצה?).
לגבי החסם העליון של זיכרון, לא הבנתי בדיוק למה אתה מתכוון (אל חסם עליון במחשב ספציפי? אל חסם עליון במערכת מבוזרת? אל תיקרת הזכוכית?) ומה אתה בדיוק מכנה זיכרון (RAM? זיכרון וירטואלי? מדיה? זיכרונו של דובי קננגיסר בעל היכולות המפורסמות?).
ברור שאם כל גישה להבאת נתונים תקח זמן קבוע של 20 שנה (או דקה וחצי) אז חישוב אסימפטוטי לא יעזור לנו יותר מדי באופן מעשי (אך מחקר תאורתי של אלגוריתמים המנותק ממגבלות טכניות הוא גם חשוב). אני לא טענתי משהו אחר. אני רק מתנגד פה לרעיון ה-"O no" ושקבועים זה הכל בחיים. איזו בעיה מיוחדת (לא טכנית רגעית, אלא תאורתית עקרונית) אתה רואה בהבאת נתונים אל זכרונו של המחשב הקוונטי?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש