בתשובה לראובן, 20/05/04 19:04
לצאת מהלופ, או-אוכפים לוהטים 220453
כל הבלבול באשמתי.

בהודעה תגובה 219521 הכוונה היא לדרכי ההתמודדות הבאות:
א. מסלול אזרוח איטי וכו' וכיו"ב...
ב. הגבלת היקף האנשים המקבלים אישור להתחיל בהליכי איזרוח ל....
ג. קבלת בקשות התאזרחות ממגוון מקורות...

מכאן ואילך, הפרדה מוחלטת: מהגרים עניין אחד, מתאזרחים עניין שני. ואחזור כדי שזה יהיה ברור: על מספר המקבלים אישור להחלה בהליך התאזרחות צריכות לחול מגבלות כמצוין לעיל. על מספר המהגרים לא צריכה להיות כל הגבלה מכל סוג.

לגבי ילדים, הכללים עליהם חשבתי הם:
א. אדם יקבל אזרחות באופן אוטומטי בהגיעו לגיל אזרחות רק אם נולד לאב או אם שהיו אזרחים בזמן לידתו.
ב. אזרחות לא תשורשר אנכית או אופקית. היינו, בן הזוג של אזרח לא יזכה באזרחות באופן אוטומטי, אך לפנים משורת הדין יהיה רשאי להגיש בקשת אזרחות גם מחוץ למכסות הרגילות. אב או אם או קרובים אחרים של בעלי אזרחות לא יזכו באזרחות מתוקף כך ויהיו כפופים לתקנות הרגילות לעניין זה.
ג. זכאי לאזרחות לפי סעיף א' יהיה רשאי לממש את זכאותו בהגיעו לבגרות, בלי קשר למקום מגורי הוריו. זכאות זו תפקע כעבור זמן נתון.
לצאת מהלופ, או-אוכפים לוהטים 220658
עכשיו, אחרי שהבהרנו את זה, אחזור לנקודות הבסיסיות שלי:
1) איך איזרוח חלק מסוים של המהגרים פותר את בעית אי היציבות של השאר.
2) מי יקבע את גובה המכסות? מן הסתם המחוקק, על בסיס שיקולים של טובת המדינה ואזרחיה. השאלה היא למה במקרה הזה יש למחוקק כוח לקבוע מהי טובת המדינה ויש לסמוך על שיקול דעתו, אבל במקרים אחרים, בעיקר כשהעניין נוגע לרכוש, אסור לתת למחוקק להתערב בתהליך אם דרך קיצבאות ומכסים, ואם דרך הקמת גופי פיקוח.

כדי לנטרל את העניין שהועלה בפתיל התאום (מול ד"ר ברבי, כמו ששכ"ג קורא לו) - נניח שיבואן בעל אזרחות זרה מבקש לייבא לארץ קורנפלקס במחיר זול במיוחד ( נניח אפילו הצף, אבל קשה להוכיח זאת), הורדת המחירים הפתאומית הזאת גורם למתחים וחוסר יציבות בשווקים ( נניח שהכניסה של המתחרה החדש מוריד את ערך המניות של קוצרן מזון גדול, ומושך איתו את כל הבורסה, אגב הפסדים להרבה משקיעים, ועקב כך להקטנת כוח הקניה של אזרחי המדינה) ולאחר מכן לאי יציבות חברתית. האם על המחוקק להתערב, או שמא עליו להגיב בנון שלנטיות "קורנפלקס הם לא בני אדם, ולכן אין לפקח עליהם"?
לצאת מהלופ, או-אוכפים לוהטים 220676
קיומו של מסלול אזרחות מעקר במידה רבה את בעיית אי-היציבות משום שהוא מאפשר:
א. מסלול ברור שבו אפשר להפוך לאזרח – ערוץ מוביליות חברתית חשוב עבור כל מהגר.
ב. מוטיבציה ברורה לכל אלו המגישים בקשת התאזרחות ואלו השואפים לכך להמנע מהתנהגות שתחבל בסיכוייהם. לדוגמה, אם עבירה פלילית פוסלת בקשת התאזרחות, המהגרים יירתעו מהסתבכות בעבירה כזו.

לגבי גובה המכסות: אני הצעתי מכסות "עיוורות" (להתאזרחות, אדגיש שוב) הבנויות על פי אחוז מסוים מתושבי המדינה. לדוגמה, אם הוחלט שהמכסה לבקשות אזרחות היא 1.25 מתושבי המדינה בתום השנה הקלנדרית הקודמת לפי נתוני הלמ"ס, החישוב יהיה מכפלה של מספר התושבים ב-‏0.0125. לכך צריך רק מחשבון ועשר שניות.
כדי לקבוע את המכסות מכל יבשת, אפשר להשתמש במפתח המתחשב בגודלן היחסי של היבשות. יותר לאסיה, מעט לאוקיאניה, א-ביסעלע לאירופה, קצת יותר לאפריקה, משהו דומה לאמריקה, וכן הלאה. זה כבר קצת יותר מסובך לחישוב ויידרשו מחשבון ועשר דקות.

באופן אישי, הייתי פותח את מסלול ההתאזרחות לכל דכפין, אלא שמתוך מודעות לנטיות הקסנופוביות והגזעניות של רבים, אני ממתן את זה כאן לנוסחה עיוורת ופשוטה ככל האפשר, שגם מתעדכנת באופן אוטומטי (זכור שעודף ילודה על תמותה ומגישי בקשת התאזרחות בשנה קודמת נכנסים לחישוב בשנה הבאה ומגדילים את המכסה הכוללת).
שוב אדגיש, לטעמי האישי מכסות אלו הן דבר מיותר.

====================================

לגבי מקרה הקורנפלקס – ברור שאין למחוקק כל מקום להתערב, במיוחד כשמכירה במחירי היצף היא שירות נהדר לכולנו: מחירי ההיצף (מתחת למחיר העלות) אפשריים רק במקרה בו היצרן החו"לי מסובסד על ידי מדינת האם שלו. במצב כזה, כולנו יכולים להשען לאחור ולשמוח שסין או גרמניה או ארצות הברית משלמות חלק מעלות המוצר שאנחנו מקבלים. בכיף.
לצאת מהלופ, או-אוכפים לוהטים 220693
לא הבנתי בדיוק למה הגבלת הגירה היא לשיטתך נובעת מאיזה מניע קסנופובי גזעני (שלמעשה במובלע אתה מייחס לרובנו). וודאי שיש מרכיב כזה. אבל האמת היא מאוד גלויה במקרה הזה: כל מדינה בנויה על בסיס חברתי-תרבותי, וכך גם מדיניות ההגירה שלה. האם בשבילך כל אינטרס חברתי-תרבותי הוא גזענות? על-מנת לחדד את השאלה, האם תהיה מוכן להגירה חופשית לדירתך (כמובן בקצב השווה לריבוי הטבעי של משפחתך)?
האם חירותו של בעל מפעל להחליט מי יעבוד במפעל חשובה יותר מחירותו של בעל המדינה (קרי העם) להחליט מי יכנס למדינה? נראה שלדעתך כן. ואם אני זוכר נכון, אתה אפילו חושב שיש להתיר לו להפלות על בסיס גזעי.

כמו כן, אני לא יודע על-בסיס מה אתה טוען שמסלול ההתאזרחות "מעקר" את בעיית אי-היציבות. היסטורית, הגירה תמיד גרמה לבעיות אי-יציבות, מתחים חברתיים, ויצירת גטאות בכל מדינה שהיא, גם באלו שהיה בהן מסלול התאזרחות פאר-אקסלנס. על-אחת כמה וכמה במקרים שבהם היו מכסות מאוד גדולות (שאתה רואה אותן כמיותרות לגמרי).
======
ולגבי מקרה היבואן - מה אם הוא מייבא מזון לפרות עם עצמות כתושות בתוכו?
לצאת מהלופ, או-אוכפים לוהטים 220724
לא לרובנו, לכולנו. מן הסתם זה שייך לגישות טריטוריאליות מובנות גנטית, הגורמות לנו להסתייג מאנשים החודרים לתחום אותו סימנו בשתן כשלנו.

לגבי האינטרס החברתי-התרבותי – זה קשור לתפישת החברה של כל אחד מאיתנו. מנקודת מבטי, המכנה המשותף המהותי ביותר של תושבי מדינת ישראל הוא השפה העברית והתרבות הישראלית. בכך נמדדת גם זכאותו לאזרחות לפי מה שציינתי ולכן, מי שבא ומוכן לאמצם אל ליבו ראוי מבחינתי להפוך אזרח.

השאלה הקריטית היא, אכן, האם אפשר לראות בכלל יושבי המדינה מעין בעלים פרטיים של השטח שבו מתקיימת המדינה ואם כן, באילו גבולות והגבלות. האם היותך אזרח מקנה לך את הזכות לקבוע מי יוכל או לא יוכל להיות אזרח נוסף לך? ההזמנה הקיימת כאן לנטיות הקסנופוביות המוטמעות ולהסתייגות מכניסת "מתחרים" – לא מעודדת אותי לתת אמון בכשרות ההכרעה שלי, שלך או של "העם." נוסף על כך, מאחר ו"העם" אינו נדרש לפי המודל שלי לממן את המתאזרחים או המהגרים, לא נראה לי שהוא צריך גם להדרש לשאלת זכותם להכנס למדינה או להתאזרח בה. הדבר יהיה דומה למערכון העולים ב"לול" בהבדל שאלו שנכנסו אתמול יהיו זכאים לא רק לקלל "אינעל בבור אלי ג'בקום" אלא גם לאסור על המהגרים החדשים את הכניסה.

===========

לגבי "הגירה תמיד גרמה לבעיות אי-יציבות, מתחים חברתיים, ויצירת גטאות בכל מדינה שהיא" – פשוט לא נכון. הגירה גרמה לבעיות כאלו כאשר התקיימו כמה תנאים בו זמנית:
א. הייתה מדיניות הגירה מפלה.
ב. המהגרים היו נחותים מהיושבים במדינה במובן מהותי בעיני תושבי המקום (לרוב, ידיעת שפת המקום אך לעתים קרובות גם הון).
ג. המהגרים היו שונים מאוד (בעיקר חיצונית) מהאליטה השלטת.

בעיות של גטאות ואי יציבות חברתית לא התעוררו עם מהגרים לבנים לארגנטינה או ברזיל, למשל.

=============

ולגבי מקרה היבואן - מה אם הוא מייבא במבה עם סטריכנין בתוכה?
לצאת מהלופ, או-אוכפים לוהטים 220766
המדינה היא קהילה אחת בעלת משאבים משותפים וגורל משותף, וזה סביר מאוד שתוכל להכריע מי יתקבל לקהילה. אם אין השפעה לאזרחים על מי עוד יכול להגר ולהפוך לאזרח, הרי שזה קצת מרוקן מתוכן את המונח אזרח (למעשה אין לאזרח כל קדימות ביחס למדינה).
מימון או לא מימון, להגירה יש השפעה עצומה על החיים החברתיים התרבותיים והכלכליים במדינה, אז חובה שהעם ידרש לעניין ההגירה. זוהי סיבה גלויה מאוד. אתה מתעקש לראות כאן קסנופוביה? שיהיה. זוהי עדיין החלטה כשרה אורתוגונלית לאמון שלך במניעים אליה. קונקרטית לגבי ישראל, האינטרס החברתי-התרבותי הבסיסי הוא היותה בית לאומי לעם היהודי. מדיניות ההגירה היא בהתאם.

לגבי הבעלות הפרטית, מעניין שביום הכרזת המדינה, ישראל הריבונות היתה בעצם מורכבת מהאדמות בא"י שהם בבעלות פרטית של ההסתדרות הציונית.
====
טענת שמסלול התאזרחות יעקר את בעיית אי-היציבות. הנסיון ההסטורי מוכיח אחרת. למשל בארה"ב. אי-היציבות נובעת מהבדלים תרבותיים וחברתיים בין הקולט לנקלט. התנאים שהבאת (כשלושה תנאים שחייבים להתקיים בו-זמנית!) הם קצת שרירותיים.
====
לגבי היבואן - שאלתי אותך שאלה מהחיים האמיתיים. מזון לפרות הכולל כתש של עצמות הוא בעל יתרונות תזונתיים רבים (אא"ט חוסך תוספים ובכך מוזיל את העלות). מצד שני יש סיכון שהוא יעביר את מחלת הפרה המשוגעת ולכן הוא אסור. עובדתית, יש % מסויים של יצרני מזון, סוחרים, ובעלי רפתות שמוכנים לקחת את הסיכון הזה למען הרווח הכלכלי. אחת לכמה זמן משרד הבריאות (בארץ) תופס מישהוא כזה.
השורה תחתונה היא שלפעמים פיקוח ממשלתי על היבוא הוא מועיל מאוד.
לצאת מהלופ, או-אוכפים לוהטים 221324
א. מדוע צריכה להיות לאזרחים השפעה עודפת משמעותית? איזו תועלת מהותית זה מניב? לעצם העניין, חילוקי הדיעות בינינו נובעים מהתפישה השונה של חירות והיקף תחולתה. לטעמך, היא צריכה לחול (אם בכלל) על אזרחי המדינה בלבד, כאשר כל החיצוניים לה אינם בעלי מניה ואינם זכאים לחירות כזו. לטעמי, החירות מגיעה לכל אחד, אלא אם כן הוכח אחרת. מאחר ואלו הבדלים מהותיים בתפישת היקף התחולה, להמשך הדיון כאן אין תוחלת ממשית.

ב. בסוגית המזון לפרות אתה שואל למעשה: מה יקרה אם מישהו עובר על החוק (כלומר, מייבא מוצר שעלול לגרום לנזק מהותי). התשובה במקרה זה אינה שונה ביני לבינך: בעבירות על החוק צריכים לטפל אוכפי החוק. במקרה הזה, מה שאתה מכנה "פיקוח ממשלתי" הוא למעשה פעולת שיטור למניעת עבריינות המבוצעת על ידי מומחים לעניין.
לדוגמה, נאמר שמאן דהו מייבא מנות דם מחו"ל וחלק מהן כוללות דם הנגוע בנגיף האיידס. הדבר אסור, כמובן, לפי חוק ושנינו נתמוך באכיפה של האיסור הזה. בפועל, את הבדיקות של הדם יבצעו אנשים המחזיקים בידע לשם ביצוע בדיקה כזו ולא שוטרי תחנת המשטרה בעירון, אך הפעולה בכללה עדיין תחשב פעולת אכיפה משטרתית לכל דבר ועניין.
לצאת מהלופ, או-אוכפים לוהטים 221356
א. כי זו המדינה שלהם ולא של החיצוניים. חלק מההגדרה של המונח מדינה. שתי התגובות האחרונות עסקו בכך.
ולמעשה אלו הן שתי תגובות יותר מדי - אם לא ברור לך למה לאזרחים צריכה להיות השפעה עודפת משמעותית במדינה, אכן אין תוחלת להמשך הדיון.

ב. אה, אז זאת "אכיפת חוק" ולא פיקוח. כמה נוח. ניחא. השאלה היא איך מגדירים את החוק. רק האזרחים של המדינה? או גם החיצוניים? האם הכנסת בע"ח (חיים) גורמת נזק מהותי? האם הכנסת מוצרים במחירי היצף גורמים נזק מהותי? לגבי האחרון, אתה בטח חושב שיש לכך סיכוי אפסי. ובכן, גם מי שמייבא מזון פרות עם כתש עצמות חושב שיש לכך סיכוי אפסי, והוא אפילו צודק סטטיסטית. אז למה לא לתת ללקוח הסופי להחליט? (האינפורמציה עוברת, ובקונטיינרים). יש מדינות שבהן זה מותר. גם כאן וגם כאן יש פגיעה בשוק החופשי. גם כאן וגם כאן בתאוריה האינפורמציה עוברת עד הלקוח הסופי. ומה עם יבוא בשר ממדינה שבה התגלו מקרים של פרה משוגעת? זה גורם נזק מהותי או לא?
לצאת מהלופ, או-אוכפים לוהטים 221457
א. אכן, לא ברור לי. אכן, כפי שציינתי, אין טעם בהמשך הדיון כאן.

ב. שוב אכן. במה שהוא עבירה לפי כל הגדרה (מרמה, גרימת מות/נזק ברשלנות/זדון) יש לטפל באמצעות אכיפה, לא באמצעות "רגולטור". הגזירה השווה שאתה מתווה בין ייבוא מזון העלול לגרום למחלה קטלנית ובין ייבוא חולצות במחיר הנראה לך נמוך מדי תמוהה, בלשון המעטה.
לצאת מהלופ, או-אוכפים לוהטים 220956
עושה רושם שאינך מבין את הרעיון שמאחורי מחירי הצף, או שאתה בוחר להתעלם ממנו.

הרעיון הוא פשוט: חברה א' היא בעלת גב כלכלי משמעותי, ולכן היא יכולה להציף את השוק במוצרים זולים. יתר החברות בשוק התחרותי אינן מצליחות לעמוד בתחרות ופושטות את הרגל. או אז, חברה א' הפכה למונופול, והיא קובעת את מחיריה איך שבא לה. עד שתקום חברה אחרת עם הידע והיכולת לייצר מוצרים באיכות דומה ובמחיר תחרותי, חברה א' חוגגת על הגב של כולנו. בינתיים, כמה מאות או אלפי אנשים איבדו את מקור פרנסתם, ואם במקרה חברה א' נמצאת בחו"ל, הרי שגם כמה (מאות) מיליוני שקלים שהתרוצצו קודם לכן בתוככי הכלכלה המקומית מיוצאים פתאום, ויורדים מסך הכסף המקומי הזמין.
מחירי היצף טובים לכולנו 221323
ישנם שני מקרים אפשריים של מכירה במחירי היצף:

א. כאשר גורמים מחוץ לארץ מוכרים את תוצרתם בארץ. במקרה זה, כפי שציינתי, הגורם החיצוני מממן בעצמו (או באמצעות ממשלתו) את הפרש העלות בין המחיר האמיתי של המוצר והמחיר בו הוא נמכר. לדוגמה, אם עלות גידולו, הובלתו, שיווקו, וכו' של תפוח אדמה בגרמניה היא אירו אחד, אך הוא נמכר על ידי איגוד מגדלי התפ"א הגרמני לישראל בחצי אירו, הרי שהאיגוד ו/או ממשלת גרמניה משלמים חצי אירו לכל קונה בישראל. ההשפעה של מכירה במחירי היצף כאלו על השוק הקולט (ישראל במקרה זה) היא תמיד חיובית, גם משום שמדובר בהזרמת הון (מגולם בסחורות) ממדינה אחרת וגם משום שהדבר דוחק את רגליהם של יצרנים ישראליים בעלות גבוהה לטובת ייצור מוצרים שעלות ייצורם ביחס למחיר המכירה שלהם נמוכה הרבה יותר (לדוגמה, טכנולוגיה עילית).
במלים אחרות: הטיעון שלך שכשהיצרנית במחירי היצף היא בחו"ל ההון מוזרם החוצה פשוט לא נכונה, כיוון שכיוון זרימת ההון במקרה שלנו הפוך: על כל תפוח אדמה מוזרם חצי אירו לשוק. הטעות שלך כאן נובעת משום שאתה שוכח שתפוח האדמה עצמו הוא הזרמת הון המגולמת במוצר. אילו הטיעון שלך היה נכון, כל רכישה בחו"ל הייתה הפסד נטו של המדינה הרוכשת. בפועל, כל רכישה בחו"ל היא הזרמת הון מצד אחד מול הזרמת הון מצד שני, כשה"הפסד" הוא ההפרש בין השקעת ההון בהפקת המוצר ומחיר מכירתו. כשההפרש שלילי, המדינה המייבאת מרוויחה וסך הכסף המקומי הזמין עולה.
לגבי עבודה, חשוב לזכור כי כאשר ישנם מחירים שונים ועלויות שונות בין שתי מדינות, מתקיים תהליך מתמיד של התאמה של ההיצע ליתרונות היחסיים של כל מדינה (כפי שמתאר דוד ריקרדו בתיאוריה של העלות היחסית) כך שבפועל האובדנים בתחום בו יש יתרון יחסי קטן או שיש חסרון יחסי מתקזזים עם רווחים בתחום בו יש יתרון יחסי.

ב. כאשר גורם בפנים הארץ מוכר את תוצרתו בהפסד כדי לחדור לשוק או כדי לדחוק את רגליהם של גורמים אחרים הפעילים בשוק. מה שקורה כאן הוא שהחברה המורידה את מחירה כדי להעלות את מכירותיה משלמת ללקוחות את ההפרש בין עלות הפקת המוצר לעלות מכירתו. כלומר, ההון זורם מן היצרנית אל הצרכנים.
תוצאת הלוואי שאתה צופה, ובמקרים מסוימים היא עשויה להתרחש, היא שיצרנים אחרים יידחקו אל מחוץ לשוק ואחרי הידחקם היצרנית שהוזילה תשוב ותעלה את מחיריה. תהליך כזה אכן עשוי להתרחש, אך יש לו גבולות מוגדרים:
1. כל עוד סחר החוץ של מדינה פתוח, הסיכון ליצירת מונופול מוחלט קטן ו"מרווח הניצול" של מונופול בייצור פנים מוגבל יחסית. מונופולים יציבים כאלו מתקיים בדרך כלל רק בגומחות שוק קטנות, וגם כאן יש חלופות.
2. רוב המונופולים שאפשר ליצור באמצעות הפחתת מחיר הם על מוצרים עתירי עבודה ולא עתירי חשיבה ועל מונופולים כאלו קשה להגן באופן יחסי. כלומר, אפשר למכור חולצות קסטרו ב-‏4 שקל עד שכל המתחרים ייעלמו, אך ברגע שמעלים את מחיר המוצר חזרה ל-‏50 שקל צצים עשרים מתחרים כי הליך הייצור פשוט וסטנדרטי יחסית.
מחירי היצף טובים לכולנו 221373
והייצרנים שקובעים מחירי היצף כדי למוטט את המתחרים - לא יודעים ש"ברגע שמעלים את מחיר המוצר צצים עשרים מתחרים"? כנראה שלא, אחרת הם לא היו מוכרים במחירי היצף. וכנראה שהם צודקים, כי "ברגע ש" לוקח לפעמים הרבה מאד זמן.
מחירי היצף טובים לכולנו 221401
או שאולי המקרים האלו נדירים ממה שאתה חושב?
ככלל, היצרנים בארץ (ובכל ארץ) תמיד יטענו שהמתחרים מחו"ל מוכרים במחירי היצף. זאת התגובה הסטנדרטית לתחרות מול מדינות בהם עלות העבודה היא מאוד נמוכה. אבל זה שהם אומרים את זה לא הופך את המחירים למחירי היצף אמיתיים.
מחירי היצף טובים לכולנו 221458
ככל שזכרוני מגיע, טענת מחירי ההיצף מייבוא היא כמעט תמיד תעלול דמגוגי בו משתמשים יצרנים לא יעילים כדי להותיר את מגבלות המכיסה על כנן באגפם. לא זכור לי מקרה ממשי בו הייתה מכירת מוצרי ייבוא במחירי היצף. מה שכן היה הוא מכירת מוצרים מקבילים לאלו המיוצרים בארץ, בטיב דומה ובמחיר זול בהרבה.

לגבי השימוש במחירי היצף כדי למוטט מתחרים פנימיים. ישנם מקרים רבים בהם יצרנים מוכרים מוצרים במחיר זול במיוחד כדי לחדור לשוק, אך לא זכורים לי מקרים כלשהם של שימוש בתמחור היצף כדי להרחיק מתחרים. מקרה אחד, אם כי בכיוון הפוך, התרחש כאשר הוקמה חברת ''יס'' וחברות הכבלים ניסו למנוע את כניסתה לשוק באמצעות קניית כמות גדולה ככל האפשר של סדרות במחיר מופקע והתמרה של ''ההכבדה'' במעבר בין חברות, אך זו אינה מכירה במחירי היצף.
מחירי היצף טובים לכולנו 221468
מתוך: http://www.library.ucsb.edu/istl/98-fall/article4.ht...

Dominance in a chosen market is a key strategy for success. How a company gains that dominance is not for the faint-hearted. I remember some years ago my love for Eagle potato chips. The corporation was the Avis of nut products and had entered the potato chip industry as a way of increasing its overall market penetration for snack foods. Oh, I dearly loved those potato chips. It however had not escaped my notice that as time went on, they became harder and harder to find and when I did find them in a grocery store I often had to get down on my knees and reach far back on a shelf to get them. Then, they disappeared completely. I was like an addict without a fix and cursed my misfortune of living in a small town because I was sure that the potato chips could now be found only in major markets. I did not find out what happened until sometime later when I read an article about Frito-Lay's business strategies for market dominance. It seems that Frito-Lay keeps close tabs on its competitors through taste-tests as well as economic indicators. Frito-Lay determined that Eagle chips were superior in taste to its products (I readily concurred). Frito-Lay also determined that there was no way it could develop a product that tasted as good nor was it willing to expend the resources to try. So instead they developed a strategy that would use its size, vast market network, strong product placement relationships with grocery stores, and pricing discounts to drive Eagle out of the market totally. Eagle, being a smaller company and new to the potato chip sector, could not hold on to enough market share with Frito-Lay's onslaught so chose to exit the market. This example should be illustrative of the dastardly deeds which can and do occur in business practice.
מחירי היצף טובים לכולנו 221492
אכן, סיפור נאה! מה חבל שאין לו שום קשר למציאות.

שבבי התפוד של איגל המוזכרים כאן היו מוצר קצר מועד אמנם, אך בלי קשר לסיבות שצוינו. למעשה, איגל הייתה מחלקה בחברת הענק אנהאייזר בוש (יצרנית בירות גדולה, בין שאר עיסוקים). באמצע שנות השמונים היא נתנה עינה ביצרנית קטנה של שבבי תפודים בשם קייפ-קוד, שייצרה לה מאז שנת 1980 חטיפים שונים, וביניהם שבבי תפודים.
הרומן נמשך עשר שנים, עד שבשנת 1996 החליט אנהאייזר-בוש למכור את חטיבת החטיפים שלה (איגל) ולמעשה הפסיקה בפועל את שיווקם (זה מה שגרם לבחור להתקשות במציאתם). קייפ קוד רכשה מחדש את המוצר והחלה משווקת אותו, לטענתה בהצלחה מרובה.
(ר' כאן: http://www.capecodchips.com/)

לסיכום, לא רק שמדובר בדוגמה מופרכת ושגויה (כל החלק העוסק בגישה האכזרית של פריטו-ליי לקוח מהגיגיו התלושים של הכותב), הבחור גם סובל כבר כמה שנים מהיעדר כרוני של החטיף החביב עליו!

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים