בתשובה לאייל מולד(ר), 20/05/04 1:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כן, לא מדובר על ביטוח אלא על מס. להעביר כסף מהעשירים אל העניים. הבעיות: א) זה גזל, לפחות לפי התורה. ואל יהי דבר זה קל בעיניך. המשנה פאה, פרק ח' משנה ט' מקללת במילים חריפות את מי שנוטל צדקה כשהוא אינו זקוק. מכיון שדמי אבטלה הם בהגדרה מעל הבטחת הכנסה הרי שמדובר על לקיחת כסף בלי שאדם זקוק. ב) תשלום לאנשים כדי לא לעבוד פוגעת בתל"ג הכללי ופוגעת באדם עצמו. אדם שנמנע מלעבוד כדי לקבל כסף, מאבד הזדמנויות לצבור נסיון וותק. הוא הופך להיות חסר ערך בעיני משפחתו. איש אינו עושה לו טובה בלגרום לו לא לעבוד. ג) מקרי הלקיחה שלא לצורך (רמאות + לקיחה כשבן זוג עובד + אי לקיחת עבודה עד סוף הזכאות) הם רבים מאוד והם הרוב. כמות המשרות המוצעות אינו מלמד דבר. קח בחשבון את כל מקומות העבודה של העובדים הזרים וקח בחשבון את כל מקומות העבודה שיווצרו אם המובטלים יעבדו והמיסים ירדו ותגלה שלמעט אותם אנשים שאינם מסוגלים לעבוד כלל לכולם יש עבודה. דאגה לעניים שלא ע"י השוק החופשי (תורמים פרטיים הדואגים שכספם ילך למקום הנכון) הוא דבר בלתי אפשרי וחייב להביא לטמטום שהודגם ע"י דורון הגלילי ומוכר על ידי כל אחד מאיתנו. לגבי ביטוח בריאות: טענת מילטון פרידמן היא שהמחירים כל כך גבוהים מכיוון שלא האזרחים משלמים אלא צד ג' ולכן אין שום עניין לאזרחים לחסוך, אין שום עניין לנותני שירותי בריאות להתיעל ואין שום עניין לחברות הביטוח לתת שירות רפואי טוב. אי לכך המחירים בארה"ב בשירותי רפואה מאד גבוהים, למרות שבכל תחום אחר ההתקדמות הטכנולוגית הביאה לירידת מחירים. אני יכול להעיד ממקור שני שמתח הרווחים בציוד רפואי הוא אדיר והסכומים המוצאים על שוחד הם בהתאם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. רמב"ם, הלכות מתנות עניים פרק ז': "אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו, והעני וירד מנכסיו--קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו..." ג. "הם הרוב" - מניין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א - רציתי לכתוב משהו חריף אבל אוותר. פרק ז' עוסק בחובתו של אדם פרטי לתת צדקה משלו. היא אומרת שמתן כסף לאדם שהתרגל לרמת חיים מסויימת זה צדקה. מתן כסף לעני כדי להעלות את רמת חייו אינה צדקה. פרק ט' עוסק במתן כסף מקופת צדקה. שם תראה שאסור לתת לאדם שהיה עשיר עד שימכור את כלי הכסף שלו וירד ברמת החיים. ג- לך ללשכת תעסוקה ותשאל. לחילופין קח כמדגם את האנשים שאתה מכיר. רובם אינם נזקקים באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם שניה ברציפות שאתה מתעלם מדברים שרשמתי: 1. כל רצוני היה להסביר מהו הטעם לאי-ביטול הרגלוציה בדמי אבטלה - העובדה שרוצים לדאוג לעניים ע"י מס, ולא ע"י ביטוח. דעתך הדוגמטית לגבי מסים ידוע, וחבל שחזרת עליה שוב. 2. לגבי מילטון - הבנתי שזו הטענה שלו, והיא לא קשורה לטענה שלי. לאור זאת, אני חושב שניתן לעצור כאן. ואגב, כמות המשרות המוצעות לא מלמדת אותך דבר, העובדים הזרים לא נחשבים אצלך באמת כמי שתופסים משרות בפועל, ואתה משוכנע שאף אחד מדורשי העבודה לא זקוק לכסף, והרוב הם רמאים. ואתה עוד תוקף אנשים על פטרונות. בהלכה ישנן מילים חריפות מאוד על מי שמלבין פני חברו ברבים, ועל יקל הדבר בעיניך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהבנתי ואני חושב שעניתי. אתה אמרת שצריך לתת לעניים דמי אבטלה כי גם להם מגיע. אבל לא הסברת למה לא לתת להם שבתון, בילוי בבית מלון פעם בשנה, ארוחה במסעדה סינית או בילוי בלונה פארק. דמי אבטלה אינם איזשהו מינימום, שהו הבטחת הכנסה. דמי אבטלה הם צ'ופר מעבר למינימום. לאור זאת הבאתי למעלה את הרעות לאדם עצמו שמקבל את דמי האבטלה. שאדם יחליט בעצמו לא לעבוד זו בעייה אחת, אבל שאתה תשלם לו כדי שהוא יזיק לעצמו זו בעייה אחרת לגמרי. לגבי כמות המשרות: למה אתה מעוות את דברי? אמרתי רוב ולא כל. ולא אמרתי הרוב רמאים אמרתי הרבה. ועד שהגעתי לכאן לא האמנתי באמת שיש אנשים שבאמת מאמינים שזה לא כך. אבל יש הפתעות בחיים. לגבי כמות המשרות - 1) איך זה שהמשרות המוצעות לא מתמלאות? יש 20 קופצים על כל משרה אבל אין ביקוש? יש למישהו הסבר לתופעה תמוהה זאת? 2) שוק העבודה מאוד דינאמי. אני צריך עובדים היום ובאם איני מוצא אני לא פותח עסק. אם היו עובדים היתה עבודה. מכיוון שאין עובדים אין עבודה. עיין ערך הפגנות חקלאים בדרישה לרשיונות יבוא עובדים. 3) אנשים עובדים מייצרים עוד הון, שמוצא בקניות בייחוד אם מדובר במובטלים. ממילא הקניות שלהם מייצרות עוד מקומות עבודה. על ראש הגנב יש פנים שמתלבנים. מי שבאמת צריך ליטול ואינו נוטל כאילו שופך דמים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |