 |
|
 |
||
|
||||
 |
מכיוון שלא (נניח לקלי הדעת לגווע ברעב), אפשר לקבוע בחוק שביטוח אבטלה הוא חובה. אפשר גם לקרוא לזה ''ביטוח לאומי'', ולהעמיס על הסעיף הזה תמיכה בנכים וכדומה, שלא נניח להם לגווע ברעב אפילו אם מעולם לא עבדו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ממש חולק עליך, אלא שיש לי בעיה עקרונית עם הפטרוניות שבגישה הזאת. מה, בדיוק, אני יכול להגיד לפלוני שבוחר לחיות את חייו כאילו ימות מחר? יש לי זכות עקרונית לחשוב שאני יכול לנהל את חייו טוב יותר, ולכפות עליו את דעתי? לא יודע. כאמור, לא נוח לי עם אף אחת משתי הגישות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם מי שלא רוצה לחגור חגורת בטיחות, ובוחר לנהוג את חייו כאילו לו זה לא יקרה? מותר להיות פטרוניים פה ושם (אפילו אם זה קצת לא נעים; מה לא עושים כדי לעזור לאנשים). אבל ממילא לא מדובר על "ביטוח חובה" לדמי אבטלה במקרה הצורך, אלא על "ערבות הדדית חובה (מלווה מרצון, ה'תש"ח והלאה)". מי שצריך את הביטוח הזה ממילא לא תמיד יכול היה להרשות לעצמו את הפרמיות (בשוק החופשי, עמדת המיקוח של עובדי מתפרות אינה חזקה במיוחד, ואפילו הנחה על העדר תביעות לא בטוח שהם יקבלו). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |