בתשובה להאייל היפאני, 19/05/04 13:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל, תן לי להרחיב קצת, שזו תהיה תגובתי האחרונה עד שאחזור מאלקסנדריה לא לשווא שאלתי אותך מה אתה מבקש ממני בדיוק לגבי הנקודות שהזכרת, אם להביע את דעתי עליהם או שהיא תוכחה נסתרת: איך אני לא עוסק בנקודות אלה אלא פונה לקשקש על ישראל ואמריקה? אם אתה מתכוון לשאלה השנית, הרי יש שתי תשובות: הראשונה היא שישראל היא תחום התמחותי האקדמית. השנית היא שהורגלתי לא להיות נוח בהצגת מחשבותי. בוודאי שהדיבור על פשעי הערבים יניח את מצפונם של הישראלים שכך ידמיינו לעצמם שאינם אחראים לשום דבר בהיסטוריה בכלל ובמזרח התיכון בפרט, שזו בסופו של דבר דרך "גלותית" של החשיבה, לחשוב שתמיד אתה קורבן בהיסטוריה. זה יותר מוצדק באשר למדינה חלשה וענייה\ אנשים חלשים ועניים מאשר למעצמה אזורית. לא? הנקודות שאתה מזכיר רבות מדי, ועל אחת כמה וכמה אם אני לא יודע מהו המתבקש ממני לגביהן. נראה לי שאתה חושב כי אני ערבי, לכן, אתה מצפה ממני להזדהות עם כל מה שעושים הערבים, זה למרות שהזכרתי קודם שאני לא מאמין לא בדת לא בלאום, ובוודאי לא בלאומיותי שלי. אני רק דובר ערבית השייך מהבחינה המשפטית למצרים, קומוניזט אנטי- לאומן. אני מזוהה רק עם עצמי ומחשבותיי. לכן למשל לגבי מדינות הנפט, אכן, הן מדינות רקובות המגעילות אותי, אכן אמריקה תומכת בהן משום האינטרסים הכלכליים שלה, לא אכפת לה אם מדובר ברודנים או באנשים טובים . מכאן אתה יכול ללמוד משהו על טענות המעצמות לגבי הדימוקרטיה ומעוד דוגמאות רבות כאלה שאני לא רוצה להרחיב בהן. זאת לא אומרת שאני אוהב מדי שאמריקה תתערב ותשנה את המשטרים האלה אלא שאני רוצה שלא תתערב, לא שלילית ולא חיובית, אלא אם אכן מדובר בנזקים הנגרמים לה. בטענה שלך על החיבור בין הפנים לחוץ אדון בהמשך. לגבי טענתך על אלה היושבים על בארות הנפט ולא מוסרים כלום לאנושיות. אכן, אבל תן לי לתקן קצת, שבשתי מדינות ערב יש תקומה תרבותית שאין כמותה בשאר העולם הערבי, בכווית ובאימאראת, כלומר לא במצרים או במרוקו או בסודן או בלוב אלא בשתי מדינות נפט רקובות, זה מלמד משהו על החיבור בין הכוח הכלכלי לבין התרבות, שבו דנתי בתגובתי הקודמת. זה נראה לי די מובן מאליו וחבל שלא שמת לב לו בתגובתך, שכאשר יש כסף\כלכלה יש תרבות, תרבות אינטלקטואלית מדעית לא בהכרח תרבות מוסרית, אבל כנראה שיש לך את התחליף שאתה סומך עליו בניתוח המצב המידרדר בעולם הערבי, קרי: הדימוקרטיה "כאשר יש דימוקרטיה יש תרבות" (אגב וסלח על הסקרנות: נראה לי שאתה אוהב מאוד את תומאס פרידמן, לא? זה מעניין אותי משום שגם אני אוהב אותו למרות שיש לי ביקורת מאוד חריפה על התיאוריות שלו). אוקיי. באשר לדימוקרטיה: הדימוקרטיה היא תוצאה מהתפתחות המחשבה "המוסרית, לא הפרגמטית" של האדם, בעיקר האינטלקטואל. התפתחות זו לא הקבילה להתפתחות מוסרית דומה במחשבתו של האיש מן השורה, היא נצורה תמיד במחשבות של האליטה האינטלקואלית, הראייה לכך: השואה והירושימה במאה העשרים שקרו לאחר התגבשות כל התיאוריות המוסריות כמו הדימוקרטיה וזכויות האדם. אין חולקים על כך שבמשטרים הקדומים היתה תקומה מדעית אדירה (במצרים ובאשור ובסין ובאימפריה האיסלאמית) שלא הקבילה למצב דימוקרטי יציב. להיפך באמת: משטרים אלה היו תיוקרטיים ודכאנים יותר מאשר היו המשטרים השוכנים שבהם לא קמה תקומה מדעית כזו. הדימוקרטיה הוא מובן חדש לגמרי השייך רק למאה העשרים, אילו השגשוג המדעי והתרביתי הוא מושג עתיק יומין. איך איפוא קרה בעניין הזה שלכאורה הוא בלתי אפשרי שהיום לא יכול משטר להיות דיקטטורי ומתקדם בעת ובעונה אחת? יש לזה שתי תשובות. הראשית: האדם עצמו השתנה לטוב, ובזה אני מטיל ספקות רבים, שגם באימפריות הקדומות היו מהומות עממיות שהעידו על התגבשות תודעה מה אנטי דכאנית, וכאמור, גם במאה העשרים קרו הזוועות שהעולם לא ידע כמותם קודם. התשובה השנית: התיאוריה אינה מדוייקת. בבקשה שתבין משהו: אני עוסק בהיסטוריה לא משום דחף לאומר "היו היה" אלא כדי להבין יותר טוב את הכללים המניעים את האדם, שהרי האנשים שפעלו בהיסטוריה היו בני אדם, ממש כמונו, ופעלו לפי אותם הכללים לפיהם אנחנו פועלים . נכון? אז תן לי להפריך קצת את התיאוריה שלך על החיבור בין "זה הקורה בעולם הערבי" לביו "זה הקורה לך באופן אישי", אולי זה נכון ואולי לא, ואולי נכון בדרך שונה מזו שאתה מתכוון לה, אבל בכל המקרים אתה לא יכול להעניש מישהו על משהו שאמור להיות, כפי שמתארת אותו איזו תיאוריה. אבל אתה יכול למנוע אותו לפני שיקרה בדרכים לא מלחמתיות ולא כוחניות. זה להבדיל מהנתונים המצוקים על התכנון לעשות משהו. למה לדעתך זכתה אמריקה לאהדה רבה בכיבושה את אפגנסתן, שאנחנו יכולים לראות בו הענשה על משהו שקרה, אם כי יש אספקטים רבים אחרים, ולבוזה רבה בכיבושה את עירק, שאנחנו יכולים לראות בו הענשה על משהו שאמור לקרות, ובו פעלה התיאוריה שלך. אתה לא יכול לאמר: אנחנו צריכים לשרוף את ספרי פראנז פאנון משום שהם אמורים לעודד את האלימות נגד (המערב, אירופה, הקולוניאליזם) ומשום כך כתביו יפגעו בי בסופו של דבר, כמו שאני לא יכול לשרוף את ספריו של תומאס פרידמן משום שהם מטילים את האשמה כולה על העולם הערבי ולכן מונע את ישראל מלבקר את עצמה, מה שמעודד אותה להממשיך במדיניות של הכיבוש והריסת הבתים וזה יפגע בי בסופו של דבר. לכן חוסר הדימוקרטיה בעולם הערבי הוא עניינו של העם הנדכא, היות אנשי הדת מפנים את זה בכיוון של אמריקה וישראל זה עניין של חופש הביטוי שאסור לפגוע בו, במורשת הנאורה בוודאי, שאני משתדל להשריש אותה בחברה המצרית. אסור לפגוע באיזה ביטוי, קוצוני וחריג כאשר יהיה, אפילו גם אם מדובר בהסתה, חרדית או איסלמית כאחד, משום שזו משהו מאוד סובייקטיבי להגדיר שיח מה בתור הסתה או בתור קריאה להגנה על המולדת למשל. אכן יש צה"ל והמתנחלים בשטחי הרשות הפלסטינית מאז 37 שנים ויש צה"ל והמתחלים בגולן מאז 37 שנים ו צה"ל נשאר בדרום לבנון ל18 שנים, כל זה קרה בעידודה של הדימוקרטיה הישראלית המערבית. אמנם, יש הקשר ספציפי של כל הכיבושים האלה אבל גם מעשי הטבחים, שקרו בעידודה של הדיקטטוריה הערבית המזרחית, קרו בהקשר ספציפי מה, כלומר, לא ירדו מהחלל. לכן איני משוכנע דיי בחיבור שאתה עושה בין הנעשה בתוך החברות לבין הקורה בעולם הרחב. מכאן אל נקודה אחרת, כתבתי על היות ההבדל בין סדאם לבין בוש הוא שבוש רודן אנטרנציונלי ואילו סדאם רודן מקומי. אתה ביקשת שנשאל את העמים בקרבם אני חי אם ירצו לחיות בצלו של בוש או בצלו של איזה דיקטטור מקומו שבמדינות ערב. אני מגיב: אין לי ספק שירצו לחיות בצלו של בוש . אבל לא על זה דיברתי. אתה כנראה לא הסקת את המסקנה העולה מההשוואה שאני עושה. המסקנה היא: סדאם\ איזה רודן מקומי מסכן את האזור ואילו בוש מסכן את העולם, לא בהכרח את המדינה שלו. ומכאן: שבוש מהווה את הסכנה הגדולה על העולם מאשר מהווה סדאם, ומכאן, אם אסמוך על הגרסה של שאלתך\ תשובתך אני מעדיף לחיות ב"עולם" בו שולט סדאם חוסיין מאשר לחיות בעולם בו שולט בוש. עם זה אני מעדיף לחיות ב"מדינה" בה שולט בוש מאשר לחיות במדינה בה שולט סדאם. זה הגיוני, לא? למה אני מבין את פעילויות ההתאבדות הפלסטינאיות? ראשית: אני מבין אותם כאשר אני מבין את הכל, שהכל הוא סיבה ותוצאה בעת ובעונה אחת, ובכלל זה הכיבוש והדיכוי והטרוריזם ושאר הזוועות. זה הסבר כללי מדי, אני יודע, אבל אני מתעקש לתת אותו כדי לרסס את המבט המדמיין כי יש מעשים בעולם שבאו מאיזה אזור דמדומים מעומעם, מהחלל למשל, ושאיו להם סיבה או תוצאה, הן קרו סתם, אולי משום שמי שעשו אותם חצי דמונים. שנית: יש במעשים ההתאבדות משהו שחסר לפעילויות צה"ל או בשאר הזוועות: הוא זה ההכרה הברורה כי אני, המתאבד, לא זכאי לחיים ממש כאשר קורבונותיי לא זכאים להם, זה משהו שחסר באיזו הפגזה ממטוס מאוורר, לא זה בלבד, אלא גם שההתאבדות (במובנה המילולי והנקי יותר, כלומר זה שלא קוצר את חייו של אף אחד מלבד המתאבד) מעידה על עומק הייאוש מהחיים בו שוקע המתאבד, ומכאן אתה יכול להבין את תגובתי לחזיז ורעם. בסופו של דבר זו לא אשמה שאני מבין את המעשים אם אני לא מצדיק אותם. וכאשר אני זוכר אני לא הראשון בהבנה זו, גם ברק אמר את זה שלו היה פלסטיני היה מאורגן באיזה ארגון טרוריסטי, וחזר ואמר, אחר שגרמו דבריו למהומה בחברה הישראלית, שלא הובן כהלכה ומשהם כאלה. בבקשה לתקן לא אם טעיתי. ובסופו של דבר: הערבים אחראים לזוועות שקרו במדינות שלהם, ובכלל זה הערבים בעלי השיח השמרני (מלכי הנפט ומאבארק למשל) ובעלי השיח המהפכני לכאורה (אסד וסדאם למשל) וישראל אחראית לזוועות אחרות בוודאי. למה הערבים מדברים על זה ומתעלמים מזה? כאשר כתבתי פעם: שמי נאאל לא הערבים. ממש כשם שאני לא יכול לומר לך: למה "אתם" רוצים לפקח על נשק ההשמדה הכללית בסוריה ולא בישראל. שהרי אני מדבר עם מישהו שהוא תמיד כותב "אנחנו.. שלנו.. אתם" אבל אני בטוח שהוא לא מדינה או סיווליזציה או שלטון אלא בן אדם מסכן.. ממש כמוני. סלח שהרחבתי. להתראות |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח לדעת מהי ההתעוררות התרבותית בכווית ובאמירויות - אנחנו בארץ אולי לא מודעים לזה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאאל כנראה מתכוון לבחירות התקדימיות בבחריין שבהן השתתפו גם נשים. בשנים האחרונות ישנה מגמה קלושה של רפורמות בחלק מנסיכויות המפרץ. הפיקוח על התקשורת מוסר בהדרגה (אל ג'זירה למשל), נשים מקבלות, על הנייר, יותר זכויות מאשר בעבר וכו'. מדינות כמו כויית בחריין וקטאר התחילו להפנים את העובדה שהנפט ייגמר מתי שהוא. בהשוואה לשנות השישים רווחי הנפט כיום לא מספיקים לקיים את רמת החיים הגבוהה ולכן מדינות אלה נערכות להסבת הכלכלה מייצור נפט למרכז עסקי בין לאומי. המנהיגים שם הבינו (כמו בסין) שאחד מהתנאים להגיע ליעד זה הוא חברה חפשית עד כמה שניתן. כמו שהזכרתי, המדיניות הזו בינתיים לא מיושמת חוץ ממספר פעולות סימבוליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבא שלי נולד שם. עם התעוררות הלאומנות הערבית, השכנים החליטו שהם לא אוהבים יהודים והתחילו להפוך את חיי משפחתי לבלתי נסבלים, לחצו עליהם לעזוב את מצרים לפלסטינה אז הם עזבו... יש סיכוי לקבל את הבית בחזרה? ונחזור לענין. תראה נאאל, אני לא מתייחס אליך כאל דובר העולם הערבי, בשביל זה יש את אמרו מוסא שלא מסוגל להפגיש שני מנהיגים ערבים בלי שיעופו מגשים של אורז אחד על השני. אתה אמרת שאתה מבין את פעולתיהם של המתאבדים הפלסטינאים. לא 'אוהב' לא 'אוהד' ולא 'מעודד' רק 'מבין'. אני תוקף עמדה זו ומנסה להסביר לך עד כמה הלוגיקה הזו שגוייה בהצגת עובדות אובייקטיביות. אני לא מבקש לדעת את עמדת הליגה הערבית אלא את עמדתך לנוכח נתונים אלו ולכן אבקש ממך לא להסתפק בתשובות כגון 'זה ענין פנימי' אלא להתמודד איתן בעזרת היכולת האינטלקטואלית שלך. אני מסכים לגמרי עם עמדתך בנוגע לתפיסת ה'קרבן' רק שבניגוד אליך אני רואה את הצד הערבי משחק בדיוק באותם כללים כמו הישראלים. ההבנה שלך למעשי ההתאבדות גם כן נובעת בעקיפין מהשפעה של תיאורית הקרבן הערבי. היכן הקו האדום שלך? איפה עובר הגבול למעשי הפלשתינאים בו אתה תקום ותאמר "עד כאן, זה אסור"? אתה אומר שתפיסת הקרבן מוצדקת יותר למדינה חלשה. אני אומר שאם תבחן את הדברים לאשורם הרי למנהיגות הפלסטינאית בפרט והערבית בכלל יש אחריות רבה למצב ה'חלש' של הפלסטינאים. האם כאשר בהתקפות התאבדות ירצחו אזרחים מצרים בתוך קהיר תוכל להבין את מעשי הפלסטינאים? המצרים אשר סיבכו אותם ב48', המצרים אשר כלאו אותם במחנות פליטים עד 67' אחראים לא פחות למצב ה'חלש' של הפלסטינאים. אני לא 'אבין' פיצוץ של אוטובוס מלא באזרחים במרכז קהיר ולא משנה מהי המטרה או סיבה. לגבי ההתעוררות במפרץ, הגבתי בקצרה במקום אחר להערה זו. אני לא אוהב את תום פרידמן ולא מכיר אותו. לא יודע אילו תיאוריות יש לפרידמן ומה הן שוות. הכח של פרידמן נעוץ ביכולת שלו להתבונן ולהעביר את התמונה לקורא. נכון שהאמת מצויה בעין המתבונן אך כל עוד אתה לא יכול להפריך את העובדות שפרידמן מציג יש לך שתי אפשרויות - להתמודד מולן או להתחמק. אתה טוען שפרידמן מטיל את האשמה כולה על העולם הערבי, הייתי מבקש ממך להביא ציטוט בו אכן פרידמן עושה זאת. יש לי את כל הספרים שלו כולל האחרון ואני מוכן להתערב איתך שבכל מקום בו הוא מדבר על אחריות הערבים לסכסוך הוא מתייחס גם לחלק הישראלי כמו ההתנחלויות וכו'. אם כבר מדברים על תיאוריות, הייתי מאוד רוצה לדעת מה אתה חושב על התמונה העגומה שמציג ברנרד לואיס בספר האחרון שלו ומה אתה חושב על המסקנות. אני לא חכם גדול ובאמת שקשה לי להתיחס לעמדה הפילוסופית שלך בנוגע להתפתחות האנושית והעליונות של צורת משטר זו או אחרת. אני מזכיר לך שאינני רואה בדמוקרטיה ערך קדוש. כמו שאמרתי, אני אופורטיוניסט ואאמץ את צורת המשטר אשר כוללת את מירב היתרונות. לי נראה שאתם דוחים את הדמוקרטיה לא עקב סיבות אובייקטיביות אלא מתוך דחף של לעשות 'דווקא' למערב ולא לפגוע בכבוד הערבי. אם זה כך זה מאוד ילדותי. מצד שני, אם תמצא צורת משטר אחרת שתביא יותר תועלת אישית וחברתית מהדמוקרטיה אתה מוזמן לרשום אותי. בניגוד אליך אני סבור שההבדל בגישה של העולם הערבי לגבי המלחמה באפגניסטאן לבין עיראק הוא בכך שבעוד הטאליבן אינם ערבים ואף מהווים בשלטונם איום תרבותי/דתי כלפי משטרים מוסלמים במזה"ת הרי שסדאם חוסיין על כל רשעותו והנזק שגרם לעולם הערבי נתפס בצורה ילדותית כסמל חיובי בקרב הרחוב הערבי. כמו שאמרתי כבר, אם הכיבוש הישראלי גורם למעשי זוועה ע"י טרוריסטים אשר מתקבלים בהבנה ע"י אנשים כמוך אז היכן גלי המתאבדים כנגד המשטר העיראקי שרצח יותר ערבים מאשר ארה"ב בכל שנות קיומה? ההשוואה בין סדאם לבוש קצת מוזרה, אם תרשה לי. הרי סדאם עם הכח האיזורי המוגבל שלו גרם למוות של מליון ערבים במלחמות מיותרות שלא לדבר על רצח סיסטמטי של אזרחים עיראקים. אני מניח שבמידה וסדאם היה בעמדת כח עולמית כנשיא ארה"ב העולם היה מקום קצת פחות סימפטי מאשר היום עם בוש. אני חושש שבנקודה זו תאלץ להתאמץ קצת יותר על מנת לשכנע אותי שהיית רוצה לחיות תחת סדאם כשליט עולמי. סדאם לא סיכן רק את המדינה שלו אלא את רוב המדינות השכנות לו. אני לא מקבל את ההסבר שלך לגבי פעולת המתאבד. לפני כשנתיים פרסם פרופסור מצרי מכתב אמיץ אשר בו טען כי כל עוד לא תקום תנועה בעולם הערבי אשר תפעל למניעת אלימות כלפי ישראל, תתנגד לטרור ותקיא כל מי שקורא לפגיעה באזרחים ישראלים הרי שלא נוכל להתקדם בשום מתכונת בכיוון של הסדר שלום. אני יכול לומר שאף שאני לא תומך במפעל ההתנחלויות הרי שאני יכול להבין את האמונה היוקדת המביאה את המתנחלים להגשים את חלומם ובכך אף לסכן את חייהם וחיי ילדיהם. במשך מאות שנים חלמו היהודים לחזור לאדמה ממנה גורשו. במשך מאות שנים של רדיפות, התעללויות ומעשי זוועה שכוונו כלפי יהודים ע"י כל שאר עמי העולם המשיכו היהודים לדבוק בזהותם והחיבור הקדוש לאדמות המולדת שלהם. אז זהו שלא! אני לא מסכים ולא מבין את מפעל ההתנחלויות אשר מנוגד לכל אינטרס ישראלי על פי המתכונת שעליה קמה מדינה זו. כל עוד אנשים טובים כמוך רק 'יבינו' את המתאבדים ויאושם ואנשים טובים אצלנו רק 'יבינו' את המתנחלים ואמונתם הרי שעל שלום אין מה לדבר. ברגע שהציבור הערבי המתון והרציונאלי יקום ויאמר למחנה שלו "שלום עכשיו", רק אז נוכל להתקדם ולסיים את הסבל הדו צדדי. בגישה שלך אתה רק מנציח אותו. ברור ששינוי כזה בעולם הערבי יכול להתרחש רק בעקבות אימוץ ערכים דמוקרטיים מסויימים, כך אני חוזרים לנקודת ההתחלה. לגבי הסיומת שלך. אני שואל אותך, את נאאל, איך אתה מסביר בצורה רציונלית את הסתירה בדבריך? אם מעשי ישראל מביאים לייאוש כל כך גדול המוליד פעולות רצח ללא תקדים בצורת גלי מתאבדים ובמקביל אנשים כמוך מבינים זאת, היכן גלי המתאבדים כנגד סדאם, אסאד, חוסיין, פהאד ושאר הפיגורות שרצחו,עינו, השפילו ופגעו במספרים עצומים בהרבה של פלסטינאים בפרט וערבים בכלל מאשר עשתה ישראל? נסיעה טובה, להתראות |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |