 |
אני שייכת לדור שברובו לא הגיע למדרשות, כי הן לא היו קיימות כשסיימתי תיכון ב-1985. היום - כל אחת שרוצה ללמוד גמרא או הלכה באופן מעמיק יכולה לעשות זאת, אם במסגרת ביה"ס ואם במסגרת מדרשה, ואין ספק שמדובר בשינוי מבורך.
עם זאת, טועה מי שחושב שזכותה של אשה ללמוד ולדעת מובנת היום מאליה. בתקופת לימודי בתיכון (דרך אגב, מדובר בבי"ס מהוותיקים והטובים בירושלים), ההנהלה לא חלמה אפילו לאפשר לבנות לימוד גמרא, למרות שהיה לחץ מסויים בכיוון זה מצד התלמידות. מצב זה נכון גם היום, ובמסגרת ויכוח על הנושא עם תלמידות, רק לפני שנה-שנתיים, הצליח מנהל אותו בי"ס לומר ש"לבנות אין שכל ללמוד גמרא" - לא פחות.
למדתי גמרא בשתי מסגרות לפני מס' שנים - וזה פשוט תענוג. אהבתי את צורת החשיבה והניתוח (הגברי, כן, ובלי חיפוש זוויות ראיה נשיות), נהניתי מכל רגע, ואני מצטערת שאין לי אפשרות להמשיך באופן קבוע - בהתחשב בעבודה, ילדים וכד'.
לדעתי, צריך לתת לכל בת בחינוך הדתי הזדמנות להכיר תחום זה, אך ההצעה במאמר מעט מוגזמת. למה לכפות על הבנות תכנית למודים זהה לזו של הבנים? גם אצל הבנים, כפי שצויין, הגמרא נחשבת למקצוע די שנוא. במקום להרבות שונאים, צריך לדעתי לתת (גם לבנים וגם לבנות) ידע בסיסי במסגרת תכנית למודים של שנה-שנתיים בסוף ביה"ס היסודי או בחטיבת הביניים, ומי שמתעניין/ת יכול/ה להמשיך ככל שיעלה הרצון. כך - בנות עם יכולת ועניין ייחשפו לתחום בגיל צעיר ויוכלו להגשים את יכולתן, ובנים שלא מתאימים לצורת הלימוד הישיבתית ולא אוהבים אותה, יסבלו פחות (ודרך אגב, יוכלו לממש את מצוות למוד תורה בתחומים אחרים שמשום מה נחשבים פחות רציניים, בלי כל הצדקה - תנ"ך, מחשבה ועוד).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש