בתשובה לנאאל אלטוחי, 17/05/04 13:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם הבנתי נכון- הנקודה המרכזית שאתה טוען בתגובה הראשונה שלך בפתיל זה היא "רק בעולם בו הכל שווים מבחינת הכוח שלהם יכול להתקיים שלום. שנתחיל בצדק ואחר כך נדבר על השלום." ובתגובה זאת:"החלשים רוצים לאזן קצת את הבדלי הכח בינם לבין החזקים ולכן נוטים לאלימות". כלומר אתה חושב שהצדק הוא עם החלש מעצם היותו בעמדת נחיתות, ולכן כאשר החלש מפעיל אלימות כלפי החזק, הרי זה מוצדק. כי הוא חלש. רק מצב בו יהיו כולם שווים מבחינת החוזק שלהם יהיה מצב צודק. ולכן יוכל להתקיים בו שלום. כל עוד יש חזק וחלש, הרי מן הצדק שהחלש יפעל כדי להיות חזק בעצמו, או יפעל כדי שהחזק יהפוך לחלש יותר, עד שישתוו בעוצמתם. לעומת זאת המצב בו החזק משתמש בכוחו נגד החלש, הוא לא-צודק בהגדרה. ללא תלות בהיסטוריה של הסכסוך, או בהתנהגות החלש. שימוש בכוח נגד החלש גם מרחיק את השלום, כיוון שמעשה כזה מגדיל את הפערים ביניהם ומרחיק את המצב הצודק- והשלום שיבוא בעקבותיו. מעבר לבעיתיות ההסטורית (הרי לא תמיד נחשבה ישראל לצד החזק בסכסוך כאן ובכל זאת הערבים נלחמו בה), ההנחות הללו נראות לי פשטניות, ומאוד לא נכונות. הן לא מתאימות לאופי האנושי, או הלאומי של בני האדם. מצב של שיויון רק יהיה מקפצה לחזרה למצב של אי שיויון, כי התחרותיות, הרכושנות, ואהבת הכוח, הן חלק מהותי מהאופי האנושי. ערכי מוסר צריכים להיות כאלה שלוקחים את התכונות האלה בחשבון, ומכוונים אותן להיטיב ולא להרע. אם מתעלמים מתכונות אופי יסודיות אלו, הן לא תעלמנה. קריסת הקומוניזם שדגל בשיויון כלכלי כזה, הוא דוגמא לחוסר ההתאמה של התאוריה הזאת למציאות. יש גם הרבה אי-צדק, במובן שאני מבינה את המושג הזה, בדרך חשיבה זאת- כי לפי ההנחות הללו- אדם עני ב*הכרח* יהיה צודק בויכוח עם אדם עשיר. כן יהיה מוצדק שהוא יפעיל אלימות כלפי האדם העשיר, כדי להשוות את התנאים ביניהם. זה נראה לי מאוד רחוק מהמושג "צדק". אני אמנם מסכימה ש"חזק" ו"חלש" הם מושגים יחסית "אובייקטיבים", ולכן נוח לבסס אמות מידה מוסריות עליהם, ולצפות שתהיה הסכמה על כך גם מאחרים. אולם לדעתי זה זילות של המושג "מוסר". אני לא הייתי מוכנה לצמצם את אמות המוסר שלי לקביעה השרירותית הזאת, רק מפני שהיא "אובייקטיבית". עני שגנב מבית של עשיר אינו צודק לדעתי. אולי הוא ראוי לרחמים, אבל הוא עשה עוול, והתנהגותו אינה מוסרית. ביהדות יש ציווי כפול: מצד אחד "לא תטה משפט אביונך" - כלומר אל תפלה אדם כי הוא עני, אבל יש גם: "ודל לא תהדר בריבו" כלומר אל תצדיק אדם עני *משום* שהוא עני. יש לשפוט בצדק, ולא לפי חוזקו או חולשתו של האדם. אני מודעת לבעיתיות שנובעת מכך, שאמות מוסר שנכונות בתרבות מסויימת, לא בהכרח מקובלות בתרבות אחרת. במקרה כזה, שיש "צדק" שונה לשני צדדים מסוכסכים, הרי באמת "חוק החזק" קובע. כלומר מי שיותר חזק, יצליח להשליט את הצדק שלו. במקרה של הסכסוך היהודי ערבי, נראה לי שמשום ששנים רבות לא דברו כאן במונחים של צדק וערכי מוסר, לא מיצו את האפשרות להגיע למצב בו תהיה הסכמה על הצדק. אני מאמינה שאם הגישה של היהודים לזכותם על הארץ תהיה מבוססת על הצדק שבזכות הזאת, ולא על הכוחניות בלבד, יש סיכוי גדול יותר להשלמה ערבית עם המצאותנו כאן. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |