|
כשהיה צעיר, כתב דוד בן-גוריון במכתב מארץ ישראל לאביו שברוסיה: "המדע עושה אותנו לחילונים". בבריה"מ לשעבר, ממנה אני בא, היתה סיסמא נפוצה: "המדע הוכיח שאין א-לוהים!" חד וחלק. וזאת הדעה לא רק של המרקסיסטים, רבים מאמינים שהמדע סותר את האמונה בתנ"ך. המדע, האובייקטיבי, ההגיוני – נראה בעינינו כאמצעי מוחלט לפתרון כל תעלומות הטבע והחיים. ואילו האמונה בתורה – נראית בעינינו כמשהו ששייך לחשכת ימי-הביניים. האומנם זו האמת? מה גרם לטענה הרווחת, שקיים ריב בין הדת והמדע שאין מנוס ממנו? במידת מה טענה זו מתפרנסת מסגולתו הטבעית של האדם. נטייתנו הטבעית להעדיף דברים השנויים במחלוקת על פני דברים שבהסכמה – היא זו שמזינה במידה מסוימת את הטענה כי המדע שולל את הדת. יתר על כן, האנושות אינה יכולה לשכוח בנקל שהיו תקופות שבהן רדפה הדת השלטת, הדת הנוצרית, את המדע. זוועות האינקוויזיציה טרם נעלמו מהזיכרון ההיסטורי. מוסד האינקוויזיציה, אשר שם לו למטרה לעקור מן השורש כל כפירה שהיא בנצרות, רדף את המדע בכל מקום שעלה החשד לסימני כפירה. גְ'וֹרְדָנוֹ ברוּנוֹ נשרף ברומא בשנת 1600 בשל השקפותיו המטפיזיות והמדעיות הנוגעות לריבוי העולמות, השקפות שהתפרשו כדעות אפיקורסיות בעיני הכנסייה הקתולית. בדומה לו נשרף חי בז'נבה, עשרות שנים לפניו, מיגואל סֵרְווֵט על גילוי המחזור הקטן של הדם, גילוי שהובן אצל הכנסייה ככפירה בענייני האמונה. לימים המאורעות נהפכו. עם ירידת השלטון הפיאודלי ששלט באירופה בימי-הביניים, ירדה גם השפעתה של הכנסייה הנוצרית. רוחות חדשות החלו נושבות באירופה, והחלה תנועה חילונית שקראה לעצמה "רנסנס" (תחייה, כידוע לכולכם). בחקר מדעי הטבע הגיעו אנשי הרנסנס להישג כביר לשיטתם בכך שקראו תגר על סמכותה הלא מעורערת של הכנסייה ועל תפיסותיה הקפואות. תיאוריות מדעיות של קופרניקוס וגליליאו על מרכז היקום פגעו פגיעה קשה בסמכותה של הכנסייה, ומאז החל המדע לרדוף את הדת הנוצרית, ומבלי משים לב על ההבדל בינה לבין אימא הורתה: היהדות – רדף המדע גם אותה, ללא כל הצדקה רעיונית. שכן בטקסט היהודי הקאנוני, אנחנו מתפללים הרבה לפני גילויו של גלילאו גלילי בתפילת יום הכיפורים שא-לוהים "תולה ארץ על בלימה".
|
|