בתשובה לניר יניב, 29/01/00 19:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אשתדל להבהיר את עצמי. נכון אולי נסיון החיים שלי הוא לא גדול במיוחד. אולי יש אליף סיבות למה אדם יכול לרצות למות ואולי יש יותר. תמיד תוכל לומר לי לא היית מסוגל להבין אותו. או אולי משהוא בסיגנון היה לא קשה או כל תשובה אחרת. ואז אני אשאל אותך מה היה לו כל כך קשה? מה היה הדבר שבגללו הוא ויתר על החיים? אבל אתה לא תוכל לתת לי תשובה כיוון שהוא כבר מת. ואז אני אשאל אז מה הוא עשה כדי לא להתאבד? מה הוא עשה כדי להתמודד אם הסיבה הגדולה שלו ? ואז תוכל לתת לי " תרוצים" מפה ועד הודעה חדשה וכן אילו תרוצים כי האדם בסופו של דבר הלך על כלום. הוא וויתר על הדבר היחיד שאותו לא ניתן להסיג שוב. האם משנה אם האדם חכם? או טיפש או כל דבר אחר? כך כול אדם שניסה להתאבד ואחרי שלוש שנים תשאל אותו שוב (במידה והוא לא הצליח) האם זה באמת היה שווה. אתה אולי תופתע מהתשובה שתקבל. תמיד יש סיבות למות ולאבד את החיים השאלה היא פה האם יש עוד סיבה לחיות. וכן לדעתי תמיד יש סיבה לחיות ותמיד אפשר למצוא אותה במקום כל שהוא אבל לפעמים צריך לחפש עמוק לפעמים זה קשה מאוד למצוא אבל היא עדיין קיימת. ומה הוא פחד "מוות" ? לא מעולם לא פחדתי פחד כזה. הפחד הזה יכול לבוא רק במקום אחד והוא בזמן המוות. ואני יודע שאני לא רואה שום סיבה למות לפני שהחיים יעזבו את גופי לבד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פחד מוות, רועי, הוא מה שאתה חש כשקנה רובה תקוע בגופך, המחסנית בפנים, הנשק דרוך ואיזה מטורף מזיל ריר של טירוף לוחץ על ההדק. אני לא אבקש ממך לדמיין את זה - גם אני לא הייתי מסוגל, לפני כן. והרי זה בדיוק העניין, רועי. אתה לא יודע. אתה לא רואה שום סיבה. אתה מתקשה לדמיין תשובה. אני לא מאשים אותך (הלואי ואני לא הייתי יכול לדמיין זאת), אבל אתה חייב להיות מודע להשלכות לגבי הטיעונים שלך. אי ידיעתך ואי יכולתך אינן מהוות כל נימוק - הן רק מגדירות לנו מדוע *אתה* חושב את מה שאתה חושב. היות ואתה מודע לחוסר ההבנה הזה, אתה חייב להביא בחשבון את *האפשרות* שאנשים מרגישים וחושבים דברים שלא עלו בדעתך - אולי שלא יכולים לעלות בדעתך. שוב - אני לא מצדיק התאבדות. כשלעצמי, אין זה פתרון הגיוני. אולם אני מכבד את זכותם של אחרים לעשות זאת, היות ואני יודע כי איני מסוגל להכנס לראשם ולחוות את מה שהם חווים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם שמת לב למה שרשמת. פחד מוות הוא פחד מהמוות. ואילו התאבדות היא בדיוק ההפך מכך. התאבדות היא פחד מהחיים מלהמשיך עוד קצת לנסות לסחוב עוד יום למרות הקושי. ונאמר שאדם עובר מצב כמו שתיארת. האם לאחר מכן אם הוא הצליח לסרוד הוא צריך להתאבד? הרי כל הפחד פה היה מעזיבת החיים. ועדיין אני קורה לעזיבת החיים מתוך בחירה אישית (ולא במיקרים מיוחדים) פחדנות !!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם האחרונה - אני לא נותן את פחד המוות כסיבה לרצות למות, אלא נותן לך *דוגמא* למצב ש*אתה* לא יכול להעלות בדעתך. בדיוק כשם שאינך יודע את ההרגשה הזו, אינך יודע הרגשות אחרות - בהן זו של האדם השואל נפשו למות. אין כל קשר להיות הסיבה הגיונית, נכונה, רלוונטית - *אתה* לא רואה סיבה, ואילו *אחרים* רואים. פשוט. ו-(שוב, בפעם האחרונה) - אני לא קורא להתאבדות, אני פשוט לא ממהר לשפוט אנשים שהתאבדו היות ואיני בנעליהם. אני מציע לך לעשות כמוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אומר לך למהר לשפוט אנשים אבל עדיין טוען כי מעשה התאבדות הוא יכול לנבוע משני טעמים. 1. פחדנות 2. כשל נפשי ואתה צודק קשה יהיה לשאול אדם שהתאבד למה הוא עשה זאת. אבל אתה כן יכול לגשת לאדם שלא הצליח בהתאבדות ולבדוק אותו . רועי |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |