בתשובה לאורי, 16/05/04 0:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני פשוט חולק עליך. כדאי להביא את הגרסה (שאפשר לפקפק בה) של מקורבי רומל כדי להבהיר במה מדובר. הם טוענים כי לאחר ההתנקשות של יולי(?) 44, דרשו אנשי היטלר מרומל להתאבד בגלל שידע על הקושרים ולא הסגיר אותם. בכך לא היה רומל שונה ממחצית הדרג הבכיר של הוורמכט שהעדיפו להשקיף מהצד. בין זה לבין השתתפות אקטיבית המרחק רב. אני מרשה לעצמי לפקפק אפילו בגרסה זו. רומל נפצע קשה בתאונת דרכים לפני הפלישה לנורמנדי ומצבו הבריאותי היה רע וגם סיפור ההתאבדות לא ממש ברור. אני לא יודע על המכתב שהזכרת. נדמה ששמעתי על מכתב של גנרלים שנכתב בתמיכה בקושרים והציע להיטלר להתפטר. האם המכתב קיים? האם רומל חתם עליו? היו לא מעט גנרלים שהתלוננו על הס"ס גם בכתב, אבל כולם ידעו שהס"ס נתמך כל הדרך למעלה במשטר הגרמני. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את טענות מקורבי רומל. מקובל להניח כי הקולונל הופאקר טען שהיה מעורב בקשר, לפחות בהסכמה ובידיעה. הקושרים של 20 ביולי הניחו כי רומל (כמו קלוגה ואחרים) ימלאו את "תפקידם" בהשתלטות על המצב אחרי הצלחת ההתנקשות, אך לא היו להם אשליות כי ינקוט פעולה עצמאית משלו בשלב הזה (שהרי הוא התנגד להתנקשות). רומל לא נפצע לפני הנחיתה בנורמנדי ב-6 ביוני אלא 11 ימים אחרי כן בדרכו למטהו ב-17 ביולי. בעיני הקושרים זו הייתה, כאמור, מכה משמעותית מאוד, שכן סברו כי ימות בעקבות פציעתו. המכתב החתום על ידי רומל נמצא כאן http://www.joric.com/Conspiracy/Memo-Rommel.html לתועלת העצלנים, החלק המפורסם של המכתב בא בסופו ואומר: "כוחותינו נלחמים בגבורה בכל מקום, אבל ההתמודדות הבלתי מאוזנת קרבה אל קיצה. אני חייב לתבוע ממך להסיק את המסקנות ממצב זה בלי דיחוי..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מקריאת המכתב כולו לא ברור מהן המסקנות שהיטלר מתבקש להסיק. אולי המסקנה המתבקשת היא הוראת נסיגה לוורמכט אל גרמניה תוך ניהול קרב מאסף, כפי שדרשו רונשטדט ורומל מהיטלר ביולי 44 (נכתב באתר אליו הפנית. דרך אגב אתר בעל גישה אוהדת כלפי מפקדי וורמכט, לפחות כלפי משתתפי הקשר). מי שקרא קצת על התקופה והאישים, יתקשה מאוד להאמין שמפקד בוורמכט ידרוש מהיטלר להתפטר. משמעות הדבר היתה הוצאה להורג מיידית (צריך לזכור שהיטלר הורה לאסור את גרינג והימלר כמה ימים לפני התאבדותו כיון שחשב שהם מנהלים מו"מ לכניעה עם בעה"ב). דרישה כזו היתה הופכת את רומל לאחד מראשי הקושרים. שים לב שבמקום אחר באתר http://www.joric.com/Conspiracy/Rommel-Plan.htm כתוב שאין שום הוכחה ממוסמכת שרומל היה מעורב במאמץ להוריד את המפלגה הנאצית מן השלטון. איני טוען שרומל היה פושע מלחמה נאצי. אני פשוט מנחש שזה מעין סינדרום "כולם היו על האלטלנה". אחרי המלחמה, גרמנים בחירי דרג רבים ניסו לצייר את מעשיהם באור הרבה יותר חיובי ממה שהיה במציאות וחלקם אף נזכרו במוצא יהודי כלשהו (מאנשטיין)). מסיבה זו צריך להזהר ולא להפוך את הוורמכט למופת של צדיקות ולמעוז אנטי נאצי נועז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האתר Joric, ממנו צוטטו הדברים על רומל, הינו אתר מוצלח ואמין ביותר על ההתנגדות הגרמנית להיטלר. בשום אופן אין בו גישה אוהדת או אפולוגטית למפקדי הוורמאכט, מלבד הבודדים ששיתפו פעולה עם תנועת ההתנגדות הגרמנית. שאני אומר בודדים (בפיקוד העליון של הצבא ממש) אני מתכוון אך ורק לשלושה אנשים- גנרל לודוויג בק, הרמטכ"ל שהתפטר ב-1938 כמחאה נגד מדיניות המלחמה של היטלר, פילדמרשל ארווין פון ויצלבן, ששיתף פעולה עם הקושרים לאורך כל הדרך, ובמידה מועטה יותר גם רומל שהסכים להצטרף בסוף. כל שאר הקושרים היו קצינים צעירים וזוטרים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני סבור שהורמאכט היה אנטי-נאצי במיליגרם אחד יותר ממה שהיה (והוא לא היה). הכרעתם של ראשי הצבא ללכת עם היטלר בימי הבראשית של שלטונו בזכות הבטחתו לחמש את הצבא מחדש ולהעמידו בראש סדר העדיפויות הייתה החטא הקדמון שממנו נבעו כל החטאים האחרים. זה אינו סותר את היותו של רומל שותף להתנגדות להיטלר (אישית, לא למפלגה הנאצית!). חשוב לזכור גם שההתנגדות הזו הופיעה בשלב מאוחר למדי, כשתבוסתה של גרמניה כבר נראתה באופק (ומכתבו של רומל מעיד על כך). אגב, הנסיונות השונים לתאר את רומל באור חיובי יותר לא נובעים ממאמצי משפחתו אלא מנתונים אחרים כמו אומץ הלב שלו בקרב, ניהול הקרבות המזהיר שלו, העובדה שהיטלר כפה עליו התאבדות (שבעיני רבים מעידה, על דרך ההיפוך, כי ראה בו מתנגד), העובדה שחלק מהאיסטרטגיות שלו אומצו על ידי יריביו, וההערכה הרבה אליו אצלם. חלק מהקביעות הללו נכון גם ביחס לרונדשטאט וגודריאן (שצה"ל הושפע מגישתו מאוד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שחקרתי מעט את הנושא הנדון, הייתי רוצה לומר כמה מילים על מעורבותו של רומל בקשר 20 ביולי 1944. רומל לא היה ממחנה הקושרים הפעילים, ובניגוד לרובם לא התנגד להיטלר מסיבות מוסריות אלא מסיבות צבאיות בלבד. לקראת קיץ 1944 הוא הבין שהיטלר מוליך את גרמניה לאבדון, ועל כן, בשיחה עם ראש עיריית שטוטגרט ד"ר קארל שטרולין, הסכים לסייע לקושרים להפיל את היטלר, באם ידחה אולטימטום להפסיק את המלחמה. המכתב שהוזכר כאן אכן קיים, ורומל חתם עליו. רומל התנגד אמנם להתנקשות בהיטלר, מסיבות פרקטיות, אבל הסכים לשתף פעולה בכל מקרה. אם לא היה נפצע ב-17 ביולי, יכול להיות שהיה הופך את הגלגל לטובת הקושרים והיטלר היה נופל. מצד שני, יש גם צדדים חיוביים באישיותו של רומל. הוא סירב בתוקף לשתף פעולה בפשעי מלחמה, התנגד לנוכחות אנשי ס.ס. בצפון אפריקה ואף תמך בעצומה שהגישו (בפזיזות רבה) כמה מבכירי הקושרים האנטי-נאצים כנגד רדיפת היהודים והכנסיות הנוצריות. רומל, כפי שכותב ההיסטוריון דייויד ג'ונסון, "רכב על שני הסוסים". היה קצין וורמאכט נאמן שביצע את חובתו על הצד הטוב ביותר, ומצד שני הסכים לשתף פעולה עם הקושרים לקראת הסוף. הסיפור על התאבדותו אמיתי- יש לו עדים רבים והוא ברור מאד. איש לא מטיל בו ספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמובן מקבל את כל דבריך למעט נקודה אחת הנראית לי קצת חשודה והיא התנגדות רומל לנוכחות אנשי ס"ס בצפון אפריקה. היכן מתועדת התנגדות זו ומה היו נימוקיו להתנגדותו? העוינות של דרגי הפיקוד המקצועי בוורמכט לאנשי הס"ס ידועה היטב ואינה דורשת הוכחה. אך האם אין כאן נסיון להדביק לרובל הסתייגות מוסרית ממעשי הס"ס שאין לה בסיס? הכח הגרמני בצפון אפריקה היה קטן מאוד (קורפוס גרמני אחד) והיווה בעצם יחידת חוד של כוח גדול יותר איטלקי-וישיסטי. הכח הגרמני היה מבצעי לגמרי ולא קיים שום מנגנון אזרחי. כל האדמיניסטרציה היתה איטלקית (לוב) ווישיסטית (אלגיר תוניסיה). לא היתה בצפון אפריקה אף דיביזיה קרבית של הס"ס, מה הטעם אם כן להביא יחידות ס"ס שיתעסקו עם האוכלוסיה שבלאו הכי לא היתה תחת פיקוח גרמני? יתכן שדובר על העברת דיביזיה קרבית של הס"ס שלא תהיה תחת פיקודו הישיר של רומל או על הבאת יחידות שיטור צבאי כדי לפקח על נמלים או שדות תעופה. יש כאן מקום לפרט למה בדיוק רומזים הדברים, כדי לא ליצור את הרושם שמדובר כאן באיש שהמוסר היה נר לרגליו. ראוי כאן לציין את העובדה שנח לרבים לטשטש. המנדט האדמיניסטרבי של הס"ס לטיפול ביהודים נגע ליהודי אירופה בלבד. אני לא בטוח שהדבר היה מספק חסינות ליהודי צפון אפריקה לאורך זמן, אבל זוהי פשוט עובדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלא יהיה מוטעה ליחס לרומל הסתייגות מוסרית מפשעי ה-ס.ס., משום שתמך בעצומה הפרו יהודית של הקושרים האנטי-נאצים קארל גרדלר וקארל שטרולין, שהוגשה למשרד הפנים בסוף 1943. לפי הביוגרף הבריטי של רומל, דזמונד יאנג, הוא מחה כנגד פשעי ה-ס.ס. באיטליה. לאור זאת, נראה סביר להאמין לעדויות לפיהן רומל לא אהב את נוכחות ה-ס.ס. בצפון אפריקה. הנושא אינו טרי בזכרוני כפי שהיה בעבר. מאחר שעסקתי ועודני עוסק בתנועת ההתנגדות הגרמנית וקשר ה-20 ביולי 1944, קראתי על רומל פחות מאשר על נושאים אחרים, מאחר שהצטרף לקשר רק בסוף. הדברים שכתבתי לעיל מבוססים על המקורות המשניים שקראתי. לצערי לא יצא לי לעיין במסמכים מקוריים על רומל דווקא, כפי שהתבוננתי במסמכים על גנרלים אחרים שהיו מקורבים לקשר. אשמח לפתח דיון נוסף על רומל, הוורמאכט במלחמה או ההתנגדות הגרמנית בכלל- לדעתי זה נושא מרתק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי המאמר? :-) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |