|
המטרות של ראנד הן "לעבוד עם מעצבי החלטות בסקטור הפרטי והציבורי... [כדי] להביא לשיפור מדיניות וקבלת החלטות באמצעות מחקר וניתוח נתונים". זה אולי מסביר מדוע יש תוספת של המלצות.
בחיפוש זריז מצאתי תקציר של המחקר באתר של ראנד (שונה מהתקציר אותו קראתי), ולמי שלא מעוניין לקרוא, אני אנסה לתמצת, וסליחה מראש על הטעויות.
המחקר בא לבדוק את הטענה ששימוש במריחואנה מביא ל"אפקט מעבר" לשימוש בסמים קשים. הטענה הזו היא אחת הסיבות העקריות לחקיקה האוסרת שימוש והחזקה של מריחואנה. נבדקו דפוסי שימוש של כ-58000 אמריקאים בגילאי 12 עד 25 בין השנים 1982-1994.
צורה אחת בה הם תימצתו את מטרת המחקר: האם אפשר להסביר שימוש בסמים קשים מבלי להסתמך על "אפקט המעבר", והתשובה שלהם היא חיובית.
המודל הסטטיסטי יכול לספק הסברים לסיכון של שימוש בסמים קשים על ידי מעשני מריחואנה, כשלמעשה המחקר מראה שהסיכון הזה גבוה יותר מהנתונים הידועים. רק שבריר קטן ממשתמשי סמים קשים לא ניסו קודם מריחואנה ויש יחס הדוק (שוב, חזק יותר מהנתונים הקיימים) בין תכיפות השימוש במריחואנה וסמים קשים.
המחקר מראה שאותם נתונים שבעזרתם מסבירים שמריחואנה היא "מעבר" לשימוש בסמים קשים, תומכים גם בהסבר חלופי: הנגישות, ההזדמנויות והנטיה האישית לשימוש בסם הם אלה שקובעים את הסיכון לשימוש בסמים קשים.
מי שטוען שתאוריה "המעבר" סבירה ולכן צריך לשמור את חוקי הסמים צריך לקחת בחשבון את מחיר מדיניות האיסורים והאכיפה, וגם את הנזק שנגרם לציבור ולאזרחים, למשל עקב למעלה מ-700000 מאסרים בשנה של משתמשי מריחואנה. יש לשקלל לתוך מדיניות המלחמה במריחואנה את הנזקים הללו, ולא ניתן לסמך מדיניות כזו רק על טענת "המעבר", היינו שהנזק נובע מזה ששימוש במריחואנה "מוביל" לשימוש בסמים קשים.
|
|