בתשובה לגילית, 14/05/04 11:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איך שוקי שמאל קשור לעניין הזה? ואם כבר הצהרות מלודרמטיות: והיה אם אחטף ואוחזק חי בידי מחבלים, אני מצפה שמדינת ישראל תעשה כל שביכולתה לשחרר אותי. מצידי שיחזירו להם את חיפה ויתנו ליאסר את פרס ישראל. והיה וגוויתי חסרת החיים נמצאת בידי פסיכופטים מכל סוג, יהודים, הוטנטוטים או פלשתינאים, אני מצפה מהמדינה שלא תטרח אפילו להשתעל במבוכה, ולא תסכים לשלם עבור הנבלה יותר משוויה בשוק החופשי (כמה אגורות, כמדומני). למען האמת, דומני שיפה תעשה המדינה אם תסכים לקבל את שיירי רק בצרוף דמי הקבורה (כולל מע"מ). רוצים לשחק כדורגל בגולגלתי? שרק יזהרו לא לנקוע את הבוהן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הכל נכון, אבל כשהמדינה יכולה לאסוף את שייריך בלא סיכון או בלי שתשלם מחיר כלשהו עבורם, לא היית רוצה שיעשו כל המאמצים על מנת שכך יעשה? למשל, אם היית יודע שאיסוף חלקי גופתך כרוך בכך שחיילי גדוד מסויים לא יצאו הביתה לשבת כפי שתוכננו - היית מוותר על כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מצפה, לכל היותר, שזה ייעשה בהתנדבות. אני מניח שרבים היו מתנדבים לעשות זאת, שכן אפילו אני הייתי מתנדב לעשות את זה עבור מישהו אחר אם לא היה כרוך בכך סיכון (ליתר דיוק: עבור קרוביו ומוקיריו). וכדי שלא אובן לא נכון: ההצהרה הבומבסטית היתה אישית שלי, אני לא טוען שהיא מחייבת אחרים. אני מניח שרוב רובם של אלה שעסקו בחילוץ היו מצפים מחבריהם שיעשו כך עבורם, ולפיכך אני מקבל את עמדתו של עוזי, על-פיה יש, בעצם, חוזה סמוי בין החיילים שכולל את חילוץ הגויות במקרה הצורך. כפי שניתן להבין, אני הייתי מוותר על הסעיף הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרים טלפון לאמא שלך, אזרחית אף היא, ותשאל מה דעתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה אני לא יכול לעשות מאז ניתקו לי את הקו לגן-עדן. לעומת זאת, יצא לנו לשוחח איתה על הנושא כשזה היה קצת יותר רלוונטי, והיא אחזה בדעות דומות לשלי (אני מניח שנכון יותר להגיד שאני אוחז בדעות דומות לשלה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אני מצטערת. דבר שני- תשמע, תחושת הלב שלי היא שכל אמא, קל וחומר יהודיה ולא הודית, למשל, רוצה לדעת שבנה נח בשלום בקברו, וחלקים ממנו לא זרוקים מי יודע איפה. זה עניין דתי, אבל ממש לא רק. ראה מתנגדי היס,הכואבים עד היום את העוול. וגופת יקיריהם שימשו למחקר או סתם נזרקו, הן לא הושפלו בידי האויב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, אני מכיר כמה אמהות עם שאיפות אחרות לגבי הילדים שלהם :-) אף אחד לא נהנה במיוחד מהמחשבה שגופת יקירו משמשת לסיפוק יצרים נתעבים של יצורים נתעבים, אלא שעוצמת הפגיעה שונה ביני ובינך. אני באמת (ולא מתוך אצילות הנפש המפורסמת שלי) לא רואה בהצלת שרידי הגופה שלי עניין שכדאי לסכן עבורו חיים של מישהו אחר, ואת הפטור שנתתי קודם אפשר לראות כצוואה, אם במקרה זה יהפוך להיות אקטואלי (הסיכוי קטן מאד, זה לא שאני מבלה את שעות הפנאי שלי בקסבה של שכם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תסכים שיש חיילים ואמהות של חיילים שזה מפריע להם? חייל המתגייס לצה"ל ומסכן את חייו, ראוי לדעת שיעשו הכול כדי לחלץ אותו משבי או, חלילה, לדאוג להבאתו לקבורה הולמת. זוהי חובת המדינה לאזרחיה. במקרה הפרטי שלך, נאמר לו הייתם, אתה וכול קרוביך, חותמים על צוואה, שמשפחת הכפר הגלובלי (המצוצמת...) מוותרת על הזכות של חייליה לבוא לקבר ישראל, אז יש לנו שאלה שונה. האמת? לא בטוחה כמה היא רלוונטית. חוק אחד לכולם, חילול גופות הוא מעשה נבזי שמקובל על המדינה להימנע ממנו ולהציל ממנו את חייליה. על הרבה דברים הייתי מוותרת, ועדיין המדינה חבה לי אותם מתוקף היותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני מסכים, ולכן אמרתי שאני מקבל את העניין הזה. אני רק מנסה להביא לידיעתך שלא *כל* האנשים מרגישים כמוך, למרות שכנראה רוב גדול אכן כן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |