 |
אני לא חושב שדווקא תשובה שלי תניח את דעתך, אבל אם את ממש רוצה לשמוע אותה:
כפי שכבר ניסיתי להסביר (את דעתי בלבד כמובן), הברבריות קשורה יותר לרמת הממסדיות והבירוקרטיה של הלחימה, ופחות לערכים. ולראיה: יאסר ערפאת היה בין הראשונים שפנה אל הפלגים הפלסתינים על מנת שינהגו בהומניות המתבקשת בגופות חיילינו. האם זה בשל עליונותו המוסרית על מנהיגי החמאס, או אולי משום אנושיותו העדיפה? לדעתי התשובה ברורה למדי - יאסר ערפאת פועל במגרש אחר, עם כללים משלו. הרג ישראלים וחיילים ישראלים בפרט לא מרתיע אותו או מזעזע אותו יותר מאשר את אחרון ה"חמושים" בג'יהאד, ובכל זאת הוא לא היה חולם להתנהג כברברי עם גופות אויביו.
הברבריות הזו בצורה זו או אחרת מצויה אצל כל כוח לוחם. יהיו אלו החיילים ב"מטאל ג'אקט" של קיובריק אשר משתעשעים עם גופת "צ'ארלי", או חיילים מגולני שמצטלמים עם גופות לוחמי חיזבאללה מובסים למזכרת (דיווחים שהוזכרו לפני הנסיגה מלבנון). ואלו עוד צבאות אשר מהווים את הצד החזק, בעוד הנטיה לנקמה ברברית הולכת וגדלה דווקא אצל הצד המובס והנפגע.
כמובן שאני רואה את המעשים הברבריים של החמאס כמזעזעים, אולם חומרתם של מעשים לא נשפטת על פי כך. מכונת ההשמדה הנאצית היתה הרבה פחות ברברית ומלוכלכת ממערכה של הלגיון הרומאי על מאות הצלובים המעונים ששוקיהם רוסקו ואשר הושארו לגווע לאיטם, או הקדושים הנוצרים המעונים שנשרפו בעודם בחיים. מן הסתם גם השמדת העם הרואנדה אשר נעשתה לעיתים קרובות בידיים מגואלות מדם באופן פיזי ממש היתה מבעיתה יותר. אולם זהו לא קנה המידה העיקרי להשוואה מבחינה מוסרית לדעתי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש