בתשובה לאמיר, 29/01/00 19:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההתאבדות במצדה לא נבעה מגאווה (לפחות לא מהחומר שיש לנו) אלא מתוך חוסר ההסכמה ללכת לעבדות, ולראות את בני משפחתך נתונים להתעללות. טענה, שמה לעשות, יש בה משהו. גם בזמננו הפוסט ציוני. עדיף למות חופשי מאשר לחיות כעבד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קבלתי את התיקון, למרות שהעדפה למות חופשיים ולא עבדים עדיין מצביעה על גאווה. בכל מקרה, זה לא משנה את הטענה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהעדפת חירות על עבדות היא לא רק עניין של גאווה. עבדות היא סבל בלתי פוסק. אני בטוח שגם כאן ימצא מי שיטען שחיים כעבד עדיפים על מוות, מפני שעבדים ניתן לשחרר; כל מה שיש לי לומר הוא, שבמקרה הספציפי של מצדה, הסיכוי לשחרור היה אפסי. הנשים והילדים היו מיועדים לעבדות מינית, הגברים לזירה או למכרות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |