בתשובה למיכאל הנווד, 26/04/01 4:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר שרון היקר, הרשה נא לי לחתום על תגובתך זו בשתי ידיי ולאמצה אל ליבי, ולו מפאת היותה תגובה אסתטית, נכונה ויפה - הטומנת בחובה קריאה אותנטית לשימור נאראטיב המודרניזם. מרחק המפץ הדק בין תגובת אוהב לתגובת שונא העמיד שורת תיאורטיקנים גרמנים נכבדה מתחומי הפילוסופיה והפסיכולוגיה במטריצת הערך המוסף והנלווה להתהוות ה'דברים' (Das Ding an sich) באופן פנימי וחיצוני כאחד - תופעה אשר גרמה תמידית למתח עצום בין שוללי הרמוניית האורגאניות לבין מחייביה, ודומני כי חליפת המיכתבים בין ק. ג. יונג לבין ז. פרויד המחישה לגרמנים ולעולם התרבות המערבי בכללותו את כוחם הרדום של רגשות סוציאליזאציה ראשוניים. דרישתך, אם כן, לרדוקציית הריאל פוליטיק אומנם טומנת בחובה בהחלט סיכוי לסוג מסויים של פיתרון ראציונאלי-תועלתני, אך אל לנוגעים בדבר לגלות סימני התעלמות מוואקום גלי הרגשות המודחקים בקרב הצדדים הניצים - כפי שאירע הדבר במסגרת השתלשלות אירועי טכנוקרטיית אוסלו, אשר ידידי שמעון גלבץ היטיב לתאר ולבאר באחת מתגובותיו האחרונות בנדון. בברכה א. מאן נ.ב. באם תרצה, אמשיך ואכנך 'נומאדי' ו/או 'נווד', אך תן דעתך לכך כי שמך המלא בהחלט מוסיף משקל של כבוד לדעותיך ותגובותיך השונות, וזאת למרות כביכול אמביוולנטיות השם 'שרון' בתת המודע הקולקטיבי-אזורי. כמו כן אשמח לפנות אליך בשמך הפרטי בלבד במידה וחשוב ונוח לך הדבר. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |