 |
אני אהבתי את השיר הזה. נרדפוּת ה"נוסח ראשון" שבראש השיר עם "בראשית" שבראש התורה. אותה בראשית שבעקבותיה בא הנוסח שהוא 'האמת ואין בלתה' עבור המאמין. אותו מאמין שתפילת היחד חשובה בעיניו, מתפילת היחיד בפולחן אמונתו. ובין שני נרדפים אלה משפט הכפירה: "לא כך היה אלא כך" וכל עוד אנחנו בוחרים, גם אם קשים חיינו, גם אם העבודה רבה וקשה ושכרה מועט, עדיין אנחנו בני חורין, עדיין אנחנו חופשיים לחלום, להיות בעלי דעה. לפרוח בשלל דעות וגוונים. להיות כל כך מפתים עד שנמצאו ראויים להיבחר. ושלא כמו בפרוטסטנטיות, אין בבחירה זו של האל לעשותנו מאושרים, ההיפך. נבחרנו ומכאן אסוננו. והסיפא כל כך מתחברת אל היהודי שבנו. כי מי שההבטחה האלוהית מוצאת חן בעיניו והוא "פתי מאמין לכל דבר" מקבל אותה עליו, נופל בפח שטמנו לו הכוחות האלוהיים. אלה המשחקים בו, שכמו כל כדור דינו להיבעט. או בלשון המשורר: כִּי מַה שֶּׁמַּתְחִיל בְּהַבְטָחָה/אֱלֹהִית נִגְמַר כִּמְעַט/תָּמִיד בַּאֲסוֹנָם שֶׁל/בְּנֵי אָדָם//
מי הדובר כאן? מי הוא האנחנו הזה?
החלק השני של השיר הוא לשון יחיד. הדובר כאן הוא כנראה כמו יעקב. שבסיפור המקראי נותר לבדו ונאבק עם איש כל הלילה, איש שמתברר כי הוא האלוהים עצמו כפי שמעיד יעקב עצמו:"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם, פְּנִיאֵל: כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי."(בראשית ל"ב 31)
בנוסח שני מלחמת היחיד בתוך נפשו פנימה היא מלחמה נאצלת.מלחמה על החופש לבחור. המאבק הימיומי לעצמאות המחשבה, לדעת, הוא מאבק בין שני יצרים. מלחמה שבה האדם זוכה לדעת להבחין בין טוב ורע. או במלים אחרות מלחמה שהפרס עליה הוא גירוש מגן עדן. ואני מקווה שאין המשורר חוזה לנו עתידות בשירו זה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש