|
||||
|
||||
אני מסכים שעצם העזיבה מהווה עדיין אקט שעשוי להשפיע על דרך התנהלות המדינה, אך בראיית העוזב זהו האקט האחרון. מאותו רגע הוא הופך משותף פעיל (יותר או פחות) לצופה מבחוץ, ובכך הוא מוותר על שותפות הגורל עם אזרחי ישראל אך גם על "גאוות היחידה" שהיא חלק מאותה עסקת חבילה. בראיית חלק גדול מהישראלים הופך היורד בין-יום מציוני גאה עם שליחות ובלורית לנפולת של נמושות. לדעתי זו הסיבה שאנשים מסוימים נשארים כאן למרות אי שביעות רצונם מהמצב גם ברמה האישית. לגבי ההערכה שלך, אני באמת לא יודע עד כמה היא נכונה, אבל אם היא אכן נכונה הרי שהיא שומטת באחת את הקרקע מתחת לכל הדיון הזה. הנחת יסוד במאמר ובדיון היתה שאלטרנטיבה כלשהי לחיים במדינת ישראל קיימת. במידה ועבור רוב האזרחים הדבר אינו כך, הרי שאין טעם בנסיון להבין מדוע הם נשארים פה. אתה מוכן להסביר בבקשה איך הגעת למסקנה הזאת? |
|
||||
|
||||
לא מסקנה, אלא הערכה. מדיניות-ההגירה של מדינות רבות (וכאן אני מודה שלא ערכתי סקר מעמיק, וכי רוב המידע שלי הוא לגבי מדינות מערביות) מבקשת להבטיח בד"כ כי המהגר הזוכה לאזרחות מלאה, לא יהיה למעמסה על המדינה, ובד"כ כי אף יביא לה תועלת, יותר ממה שנדרש מאזרח ותיק שלה. היות שמדובר במדינות עם תל"ג/תמ"ג לנפש גבוה מהישראלי, והיות שיקשה על רוב הישראלים להראות כי תרומתם לתל"ג הישראלי אפילו גבוהה מהממוצע, נדמה לי כי לא במהרה יזכו באזרחות מערבית זרה. באשר למדינות לא-מערביות, אם הן בכלל נשקלות, הרי שחלקן כלל אינן מעניקות אזרחות (מסופקני אם ניתן לישראלי שאיננו פלשתינאי לזכות באזרחות מצרית או כווייתית, וגם לפלשתינאי זו בוודאי משימה קשה). |
|
||||
|
||||
ישראלים זוכים דרך קבע לגרין קארדס מארה''ב, ישראלים לא מועטים עברו לגור באוסטרליה, קנדה ובריטניה. מספר נכבד של ישראלים זכאי לאזרחות גרמנית מתוקף סיבות שונות. ובכל מקרה - לישראלים רבים יש הרבה מה להציע למדינות אחרות. התל''ג שלנו נמוך בגלל שישראל מחולקת לשני מעמדות עיקריים ורחבים מאוד, שהממוצע שלהם הוא די נמוך, אבל אף אחד מהם לא נמצא בממוצע בין כה וכה. |
|
||||
|
||||
לא הרי גרין-קארד כהרי אזרחות. ה"ישראלים לא מועטים" אמנם עברו לגור בחו"ל, אך רובם עדיין אזרחים ישראליים, ו*אין* להם אזרחות אחרת. ככלל, היטבת לתאר את המצב: כדי להיהפך מישראלי ללא-ישראלי, אתה צריך להיות במעמד מספיק גבוה בישראל (כזה שיאפשר לך להתברג למעמד בינוני-ומעלה בארץ היעד). אז בוא נראה מי יכול ומי לא: כל הישראלים באוטובוס שעבר כאן הרגע - כנראה לא; הנה עוד ישראלי, במכונית מודל '90 - אני חושש שהוא יישאר ישראלי; מישהו מעובדי סניף הבנק שלך? אני בספק, גם אם לחלקם יותר מ-12 שנות לימוד; תושבי עיירות-הפיתוח? אם הם עברו את גיל 30 - לא רק שהם לא יהיו אזרחי קנדה, סביר שאפילו תעודת תושב של אחת מערי מרכז הארץ הם לא יקבלו; מתקין-המזגנים שתיכף יעשה את המכה השנתית שלו? אני לא רואה את מחלקת ההגירה האמריקנית רודפת אחריו עם הטפסים לבקשת גרין-קארד; הזבנית בחנות-הבגדים בקניון? לא נראה לי. לא, גם לא החבר שלה שעושה עכשיו הסבה לתוכנה. אז מי כן? |
|
||||
|
||||
נו, איזה מין טיעון זה? יופי, הראת לי מה זה. הזבנית לא תעבור לאמריקה. העובדה היא שלמרבית הישראלים יש דירה רשומה על שמם. זה כבר אומר משהו לגבי הממון שברשותם - ממון שיספיק כדי לחיות במדינות מסויימות לזמן מה. לא כולם חייבים לרדת לארה"ב דווקא. אפילו עדיף שלא, לדעתי האישית. אני מעריך שארבעת העשירונים העליונים בישראל יכולים די בקלות למצוא מקום אחר בעולם המערבי כדי לגור בו, ואף לזכות באזרחות בסופו של דבר. עוד עשירון או שניים יכולים לעשות זאת - עם הרבה מאמץ. הרוב, יש לציין, לא כל-כך רוצים. זכותם. |
|
||||
|
||||
לגבי הממון שברשותם - כן. לגבי כושר-ההשתכרות שלהם בכלכלה מערבית? לא ממש. הזבנית, זו שמוכרת למסעודה (ולאחרונה גם לאיגור) משדרות, היא הכלל. לא האקדמאים ובעלי המקצועות החופשיים המקיפים אותך בחלקה שלך של היער. את ההערכות שלך, כמו גם את שלי, קשה לבסס בלי לערוך ניסוי. |
|
||||
|
||||
תמיד אפשר להתחתן עם אזרח/ית זר/ה (גילית: בן/בת המין השני בלבד!). |
|
||||
|
||||
לא חייבים להתחתן אפשר פשוט לחיות ביחד, חבר שלי קיבל אזרחות אוסטרלית כי טען שחברה שלו אוסטרלית - הם לא היו נשואים, נדמה לי שבני אותו המין יכולים גם להחשב כזוג לצורך קבלת אזרחות שם, |
|
||||
|
||||
אה פרופ' ש''ק אתה עונה פה למישהיא -לא שמתי לב, |
|
||||
|
||||
לא, לא באמת עונה למישהי. אני לא יודע לגבי בני-זוג לא-נשואים מאותו מין בהתאזרחות, אבל הולנד ודנמרק מאפשרים זאת בדרך של נישואין ממש. |
|
||||
|
||||
בוא ננסה להביט על הדברים מזווית טיפה שונה. ראשית, אני מקבל את ההנחה שציינת. כדי לקבל אזרחות חייב בדרך כלל המהגר להוכיח שהוא לא יהיה לנטל על המדינה (לגבי "יביא תועלת" הדבר משתנה ממדינה למדינה אך נכון בעקרון). במדינות רבות על המהגר להיות בעל נכסים כלשהם, וחשוב מזה, עליו למצוא עבודה בחברה מקומית עם שכר מינימלי כלשהו שהוגדר לצורך זה. שני אלה מבטיחים לכאורה שמשפחת המהגר לא צפויה להזדקק לתמיכה כספית מהמדינה. פעמים רבות, רכישת דירה או בית בארץ היעד ומגורים בו במשך תקופה מסוימת מהווים הוכחה מספקת לכך שלמהגר בסיס כלכלי איתן, מה שאומר על פניו שכל בעל דירה בישראל יכול למכור את דירתו ולקנות בכסף זה את האזרחות החדשה שלו ושל משפחתו הקרובה. מדובר בתהליך שיכול לקחת עשר שנים ויותר, ובתקופה זו יהיו למהגר בעיות מסוגים שונים שנובעות ממעמדו המפוקפק (בארה"ב זה נקרא resident alien), אבל זה פתרון מעשי עבור כל מי שכאמור יש ברשותו נכס בעל ערך מסדר גודל כזה. במדינות מסוימות (למשל באוסטרליה, ולאחרונה נודע לי שגם בגרמניה) ישנן יוזמות ממשלתיות אשר מאפשרות לבעלי מקצועות נדרשים לעבור תהליך מזורז של קבלת אישור עבודה ולאחר מכן התאזרחות. בשגרירות אוסטרליה ראיתי פעם רשימה של מקצועות שליד כל אחד מהם מספר נקודות המשקף את הצורך באותו מקצוע באוסטרליה והן מקצרות את דרכו של המהגר לקבלת אזרחות. כל מה שצריך לעשות הוא לעקוב אחרי היוזמות הללו באמצעות השגרירויות הרלוונטיות והאינטרנט, ולנצל הזדמנויות כשהן מגיעות. זו הסיבה שאני מעריך שכמות הישראלים שיכולה לקבל אזרחות במדינה מערבית כלשהי גדולה ממה שנראה לעין במבט ראשון. ברציונל שהיצגת (המתבסס על התל"ג לנפש כמדד לתרומת האזרח למדינתו) יש באג קטן, והוא שלא משתקפת שם העובדה שהאזרח לא צריך לקבל אזרחות בכל מדינות המערב. מספיק שימצא מדינה אחת שבה בתקופה מסוימת יש לו יתרון יחסי כלשהו על פני שאר מהגרי העולם, וזהו, האזרח הספציפי הזה מסודר. בהסתכלות על כל מדינות המערב לאורך עשרות שנים, יש להערכתי מעט אנשים (באופן יחסי) שלא ימצאו הזדמנות הגירה לשום מדינה בשום תקופה. כל זה, כמובן, נכתב ללא שום מחקר אמיתי ובהתבסס רק על תחושותי והיכרותי המוגבלת עם התחום. |
|
||||
|
||||
וישנה גם מדינה אחת לפחות בה התאזרחותו של המהגר מותנית גם בהסכמתם (במשאל) של חברי הקהילה בה הוא מבקש להשתקע. חסמים כאלה ואחרים צצים, להערכתי, הרבה לפני שכל בעלי היתרון-יחסי-מקומי-זמני יספיקו לתפוס את מקומם. בכל אופן, היות שהמילה ''להערכתי'' מתחילה לתפוס נפח רב מדי בתגובותיי, אני חושב להפסיק בשלב זה. אם זה מעניין מישהו, אז אני אגלה שאני אזרח ישראלי, שאינני שולט באף שפה מלבד עברית, ושאף מדינה עדיין לא הציעה לי להיות אזרח שלה. |
|
||||
|
||||
טוב, אז נעזוב את הדיון הזה. יש לי שאלה אחרת. נניח שאזרח ישראלי מאס במדינתו והלך לגור במדינה אחרת. לא חשוב איזו. על מנת להעלים כל קשר ושותפות גורל עם המדינה שנטש, עשוי מן הסתם אותו אדם לבקש למחוק לחלוטין את אזרחותו הישראלית בשלב זה או אחר של חייו ולהישאר עם אזרחותו השניה. אין לי מושג מה הנוהל הרשמי, אבל שמעתי שמועות כאילו זה כמעט בלתי אפשרי אלא באמצעים חריגים מאד. מישהו יודע מה העובדות? |
|
||||
|
||||
אם אתה אזרח ישראלי, נאמר כזה שעלה ארצה מאתיופיה, שירתת בצבא ומילאת חובות אזרחיות אחרות, אבל לפתע גילה מישהו במשרד הפנים שאתה לא מספיק יהודי, ולכן את אזרחותך קיבלת במרמה (כנראה מתוך רצון עז לשרת בצה"ל) - או אז תגלה שקל מאד להשתחרר מעולה המעיק של האזרחות הישראלית, ולקוות שתזכה במעמד של תושב. אם, לעומת זאת, מצבך אחר, ואתה הוא המעוניין בוויתור על אזרחותך הישראלית - או אז תהייה חייב לקבל את אישורו של שר הפנים (שיהיה בהצלחה!). |
|
||||
|
||||
כלומר הדרך האפקטיבית ביותר היא לגרום למישהו במשרד הפנים, רצוי בזמן שהשר הממונה הוא מש''ס, להגיע למסקנה בדיעבד שהיורד איננו יהודי וליזום את ביטול אזרחותו לאלתר. רצוי מאד שהתהליך יתנהל תוך כדי כך שהיורד הנ''ל מתחנן אל הלב היהודי החם של הפקידים הקשוחים שלא יגזלו את הקשר היחידי לישראל שעוד נותר לו. כמה משעשע וכמה אופייני. זה מזכיר לי ארנב אחר, ההוא מסיפורי הדוד רימוס, שנתפס ע''י הזאב הרע (לאחר שנדבק באופן מביך במיוחד לתינוק עשוי זפת) והתחנן שיעשה בו הזאב מה שיעשה ובלבד שלא ישליכהו לתעלה. כמובן שהזאב ברוב רשעותו השליך את הארנב אחר-כבוד לתעלה, והנ''ל התנער פעם או פעמיים ורץ לדרכו שמח וטוב לב כדרכם של ארנבים שהרגע עבדו בעיניים על זאב. |
|
||||
|
||||
קרי, למעשה - הדרך הטובה ביותר הינה: בשהותכם בחו"ל, התנצרו (גם הצטרפות קצרה למנזר לא תזיק - אם אין לכם בעיה עם שבועה שתופר אחר-כך; אחרת, התעלמו מקטע זה). שלחו את התעודה המתאימה לשר הפנים איש-ש"ס, והצהירו על עצמכם כעל שונאי בית-סבא וישראל-סבתא; ועם קצת מזל, יאות הלז לשחררכם לחיים... דני. |
|
||||
|
||||
Brer Rabbit ("דון ארנב" בתרגום המושקע של אופק) העדיף (שלא) להזרק לשדה קוצים דווקא. דימוי מצויין, אגב. |
|
||||
|
||||
In order to drop Israeli citizenship you must have another one, live outside of Israel for at least two years and request a form from the consulate, called VITUR AL EZRAHUT. It takes about two years to get it processed. It used to be a 7 days affair, until in the mid 80, when the goverment inssist on Mas Nesiot, people were dropping their citizenship by the hundreds. If you are a jew, you can always get it back - by the law of return.
|
|
||||
|
||||
האם יש לנו דבר משותף? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |