בתשובה לאייל מולד(ר), 07/05/04 14:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש ויש. ישנם שופטים שאכן הגיעו להישגים נכבדים בקנה מידה בינ"ל. אהרון ברק, עם כל הביקורת שיש על גישת האקטיביזם השיפוטי שלו, הוא משפטן בעל הכרה בינ"ל, הן באקדמיה והן ב"עולם האמיתי" - הוא בעל פרסים רבים (כולל פרס ישראל), פירסם ספרים ומאמרים רבים, ועוד כהנה וכהנה. דורית בייניש, לעומת זאת, היא דוגמה הפוכה (ולא ניכנס כאן לפרטים מפאת כבודה). ברור שעדיף שלמשרה רמה ומכובדת כל כך ימונו אנשים בעלי שם, ולא פקידים שרואים בתפקיד "המשך טבעי" לתפקידם הקודם. בכל מקרה, לדעתי ההשואה הנכונה היא לא בין המועמדים שנבחרו לבין השופטים המכהנים, אלא בינם לבין המועמדים שלא נבחרו (רות גביזון לדוגמה). תרגיל קטן לאיילים: גגלו "מאת רות גביזון", לעומת "מאת עדנה ארבל". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשהדיון הוא על רמת השופטים, אין לדעתי מקום לאמירות כמו ''דורית בייניש, לעומת זאת, היא דוגמה הפוכה (ולא ניכנס כאן לפרטים מפאת כבודה).'' - זה בדיוק המקום להיכנס לפרטים כדי שהאמירה לא תישאר בגדר השמצה ותו לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כאן השמצה, שכן לא אמרתי דבר על רמתה כשופטת או רמזתי על קופת שרצים כלשהי. נתתי אותה כדוגמה לשופטת אשר קשה לומר שהיא הטביעה חותמה על תורת המשפט, או שיש לה הישגים משפטיים יוצאי דופן, לא לפני מינויה ולא אחריו. היא תוצר אופייני של המערכת הציבורית, והישגה הגדול הוא טיפוס במעלה ההיררכיה של הפרקליטות, כלומר היא הוכיחה את כישוריה בניהול ציבורי, אך לא בהכרח במשפט. השוה זאת להישגיהם של אושיות משפטיות כמו ברק או שמגר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמירה כמו ''לא ניכנס לפרטים'', בהקשר שכזה, נתפסת, בעיני לפחות, כסוג של רמיזה שהוא נטול ביסוס, אולי אפילו ל''קופת שרצים'', בשל העמימות שבה. בתגובה הזו כבר פרטת יותר לגבי בייניש ועכשיו, לדעתי לפחות, ביססת באופן חלקי את הטענה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוחחתי על העניין עם מקור משפחתי בכיר (מרצה למשפטים)1. לדעתו, פרט לברק וחשין, אין היום בבית-המשפט העליון אף שופט המוכר כמומחה מוביל בתחומו, וזו בדיוק הסיבה שאי אפשר היה להעלות על הדעת את המינוי של רות גביזון. על קרקע כזו, אישיות חזקה מדי יכולה לסחוף אחריה את כל המערכת (בניגוד לתוכנית, שאחרי פרישת ברק השופטים הנוכחיים ימשיכו את הקו שלו בלי להטריד את עצמם בסוגיות חדשניות ומסובכות). במצב הנוכחי, מוסכם שהשופטים בבית המשפט העליון הם שופטים טובים מאד - בעוד שהמשרה דורשת אנשים מצויינים. 1 ולכן אשאר חסוי בפתיל זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאלת השאלה: מדוע המערכת המשפטית (מחוץ לרשות השופטת ולפרקליטות - האקדמיה, לשכת עורכי הדין וכו') אינה יוצאת חוצץ נגד המגמה הזו? האם הם מפחדים מנקמת השופטים, או שמא נוח להם עם המצב הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער אם הובן אחרת ומקווה שהבהרתי עצמי; בייניש הובאה כדוגמה בלבד, וככזו לא ראיתי טעם "להכנס" בה. בכל מקרה, בייניש (ושאר השופטים היום) אינה במוקד הדיון כאן, אלא המינויים החדשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שאין זה מן הראוי להשוות בין *נשיא* בית המשפט העליון (אהרן ברק) לבין *עוד שופטת מן המנין* העליון, אבל נו מילא, שתהיה השוואה בחלל האוויר. מה שכן נכון, זהו הקיפוח שנגרם לפרופ' רות גביזון (שאני מכירה מהשתתפותי בהרצאותיה הפומביות בפני קהלי יעד מגוונים ומקריאת מאמריה וספריה המחכימים), על ידי היושבים בחלונות הגבוהים והמחליטים את מי על פני מי נעדפנה. שכן כידוע לרבים, גביזון היא מהמתנגדים המוצהרים על האקטיביזם השיפוטי שהנהיג ברק. פלא שמשפטנית מבריקה ובינלאומית כמו גביזון (שסיימה כמדומני את הרווארד בהצטיינות ואף לימדה שם) ושידיה רב לה בענייני דת ומדינה (מסמך מידן-גביזון, עם כל ההסתייגויות מכל הצדדים, היה לפורץ דרך בדיאלוג החשוב שלצערי אינו קיים עוד) - לא נבחרה לכהונה בעליון?! וראו חוות דעת משפטית בנידון: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בייניש מיועדת ע''י ברק להחליפו, מועמדות שמקובלת גם על שר המשפטים. גם היא עצמה דרשה להכיר בכך במשתמע, כך שבהחלט ניתן להשוותה לנשיאים קודמים. ולגבי גביזון - זו בדיוק הנקודה שלי. אם כי לדעתי יותר משחברי הועדה קיפחו את פרופ' גביזון, הם קיפחו את מדינת ישראל, שראויה לשופטים עליונים מסוגה. ולגבי האקטיביזם השיפוטי - דווקא לפי גישה זו עדיף שיכהנו בעליון מומחים למשפט חוקתי על פני פליליסטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי על בייניש כמחליפת ברק. כעת באמת תמוה בעיני: על מה ולמה דווקא בייניש? במה היא עדיפה על פני האחרים/ות שיושבים על כס העליון? לגבי גביזון - מדינת ישראל בהחלט הפסידה מאוד בעצם כך שהוועדה למינוי שופטים לא בחרה בה לכהונה בעליון, כפי שעו"ד בן דרור-ימיני כתב ברשימתו המופנית (רק שמאמרו נכתב ופורסם טרם החלטת הוועדה). מטענתך אודות אחד מעקרונות האקטיביזם השיפוטי שמנהיג אהרן ברק, אינני יודע מיהי מומחה למשפט חוקתי ומיהי למשפט פלילי מבין בייניש וגביזון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנוהג בבית המשפט העליון הוא שבעת פרישת הנשיא מתמנה השופט המבוגר ביותר לנשיא החדש. בזמנו נשמעה תרעומת על כך שכשהשופטת בייניש נבחרה לביהמ"ש העליון כבר היה ברור שהיא תהיה היורשת של ברק ויש שמצאו בכך טעם לפגם. אני אישית כבר הצטרפתי לאלו שהצרו על כך שגביזון לא נבחרה, ומצטרף גם לאלו שסבורים שבית המשפט העליון מקבל גוון אחיד מדי, ראה תגובה 216878 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בייניש תהיה הותיקה מבין שופטי ביהמ"ש העליון בעת פרישת ברק (ולצערנו זה קריטריון מספיק במדינת ישראל). בסבב הקודם של המינויים היא דרשה להתחשב בדעתה לגבי מועמד מסויים (ששמו פרח מזכרוני) בדיוק מסיבה זו. פרופ' גביזון היא מומחית בעלת שם עולמי במשפט חוקתי. ארבל (שוב בייניש?!) עסקה בעבר בעיקר במשפט ציבורי (היתה נציגת משרד המשפטים בועדות בנייה) והיום במשפט פלילי, מתוקף תפקידה. ושאלת אגב: כידוע, עדנה ארבל כיהנה כשופטת במחוזי במשך 5 שנים לפני שחזרה לפרקליטות. האם ראוי ששופט בדימוס יעמוד בראשות התביעה הכללית, או יעסוק בליטיגציה בכלל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי פז. במדינות הגמדים שונאים ענקים.לא ידעת זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא ידעתי שבית הדין הגבוה לצדק נחשב לעוד מדינה של גמדים (-: אם גביזון לא ראויה לשפוט בעליון, ככל הנראה שאכן באמת מדובר במדינת הגמדים. אם הכנסייה היא בית האופרה של הקבצנים, כמאמר וולטר, הרי בית המשפט הוא התיאטרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללא מרכאות: 770-167 לטובת ארבל עם מרכאות: 13-0 לטובת גביזון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח בכלל שמספר ציטוטים בגוגל הוא הכלי הנכון להעריך כישורים של שופט. נראה לי הרבה יותר הגיוני לספור את הציטוטים של הפסיקות שלו ושל המאמרים וספרים שהוא כתב. מישהו עם גישה למאגרי מידע משפטיים רוצה להרים את הכפפה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מס' הציטוטים בגוגל הוא כיוון ראשוני (כמובן עם מרכאות, המלה "מאת" יכולה גם להופיע בתור "מאת הימים הראשונים של עדנה ארבל בתפקיד" לדוגמה או "רות גביזון) ונגיש לכל אחד. בכל מקרה, לפי הספרייה המשפטית של אוניברסיטת ת"א, פרופ' גביזון כתבה/ערכה מעל 30 ספרים ועשרות מאמרים בנושאי זכויות אדם, משפט חוקתי ותפקידו של בג"צ. הגב' ארבל פרסמה מאמר אחד בנושא אכיפת החוק על אנשי ציבור, ודו"ח ציבורי אחד (סיכום עבודת הועדה להיערכות הפרקליטות למאה ה 21). בכל מקרה, לא נכון לשפוט את עדנה ארבל בקריטרינוים אקדמאים, שכן היא לא באקדמיה. הקריטריון הנכון הוא לשפוט את חותמה על תורת המשפט - פסקי דין שכתבה בהיותה שופטת, השפעתה על מבנה והתנהלות מערכת התביעה בהיותה בראשה וכו'. חוששתני שהיא לא השאירה חותם כמו פרופ' גביזון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |