בתשובה לדרור, 06/05/04 14:47
אצלי זה רק שתי הערות 216943
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לדרור יום ו', 7/5/2004, 8:03
1. "קצבאות הילדים צריכות לרדת ככל שמספר הילדים גדל, ולא לעלות, כי עלות גידול הילד הראשון גדולה בהרבה מעלות גידול הילד החמישי."
אני חושב שהטיעון הזה כבר הופרך באייל. הוא נכון רק תחת ההנחה שהקצבאות אמורות ויכולות לממן את כל ההוצאות על הילדים, וזו הנחה מופרכת ברוב המשפחות בישראל (אולי היא נכונה בקצה הסקאלה של משפחות עניות ומרובות ילדים‏1). במקרה היותר נפוץ, שבו הוצאות ההורים על הילדים גדולות מהקצבאות, הגדלת הקצבה לכל ילד נוסף מקטינה את הירידה בכסף הפנוי פר ילד.

לא שאני תומך במדיניות הנוכחית - ממילא הצדקה או ביקורת על המדיניות צריכות להתמודד עם שאלות מסובכות של התייחסות המדינה והחברה לילדים. אני רק חושב שאי אפשר להפיל את המדיניות בנימוק טכני קל כזה.

2. "השכלה גבוהה: ... בהסתכלות כלכלית רחבה יותר, אדם בעל השכלה אקדמאית מרוויח יותר מאדם בעל השכלה תיכונית בלבד, ולכן ישלם גם יותר מסים למדינה בעתיד."

אם הנתון שלך הוא שכיום ההכנסה של גבוהי-השכלה גבוהה מזו של נמוכי-השכלה, אין לך הצדקה למסקנה; לא ברור הקשר הסיבתי כאן, ובמיוחד לא ברור אם הוא יישמר במצב שבו הרבה יותר אנשים מקבלים השכלה גבוהה (נגה אדמון, אייך?). אפשר לטעון שיותר מהנדסים יאפשרו למשק לייצר יותר, או משהו בסגנון, אבל זה כבר כיוון שונה לגמרי לטענה. במקרה של מדעי הרוח והחברה, למשל, לא ברור לי למה הגדלת מספר האקדמאים תייצר יותר משאבים למשק.

‏1 ואיך זה שאף אחד באייל עוד לא אמר "בגבול של מספר ילדים שואף לאינסוף"?
אצלי זה רק שתי תשובות 217000
דרור • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ו', 7/5/2004, 17:02
1. אולי לא הייתי ברור מספיק. עבור הילד ה-n+1‏-י המשפחה תקבל סכום קטן יותר מאשר עבור הילד ה-n-י, בניגוד למצב היום בו פונקציית קצבאות הילדים פר ילד היא פונקציה מונוטונית עולה (השואפת לאינסוף...).
במצב המצוי, ה-n עבורו קצבאות הילדים משתוות להוצאות הגידול הוא מספיק גדול כדי שנקבל את המקרה הנפוץ. אני מסכים ש"הגדלת הקצבה לכל ילד נוסף מקטינה את הירידה בכסף הפנוי פר ילד", אבל זה טיעון נגדי רק אם אתה מניח שעל המדינה לעודד ילודה. אני חושב שעל המדינה להקל על נטל ההורים.
לחילופין, ייתכן שלא הבנתי את הטיעון שלך.

2. מבחינה סטטיסטית יש קורלציה חיובית בין רמת ההשכלה ורמת ההכנסה. אני לא מעוניין להכנס לטיעונים מסדר שני.
במקרה של מדעי הרוח והחברה, הגדלת מספר האקדמאים לא תייצר יותר משאבים למשק, ולכן מן הסתם השכר בתחומים אלו יהיה פחות משכר אקדמאים בתחומי המדעים המדוייקים, ולכן מן הסתם בהנתן האופציה אנשים יבחרו ללמוד הנדסת חשמל בטכניון ולא מדעי הרוח בשלוחת אוניברסיטת דרבי (שהיא בתחתית הרשימה של האוניברסיטאות בבריטניה).

טוב, ערב שישי היום. אני אפרסם תשובות מפורטות לאורי ולד"ר בר ביצוע מחר.
אצלי זה רק שתי תשובות 217629
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לדרור יום ב', 10/5/2004, 22:02
1. לא, היית ברור. עכשיו דווקא אתה לא ברור: "ה-n עבורו קצבאות הילדים משתוות להוצאות הגידול הוא מספיק גדול כדי שנקבל את המקרה הנפוץ." - אני לא מבין: כמה ש-n יותר גדול, המקרה יהיה פחות נפוץ, לא?

אם אכן הקצבה נועדה להקל את הנטל על ההורים, אז תחת ההנחה שילד "עולה" יותר מהקצבה בכל מקרה, ברור שצריך להגדיל את הקצבה לכל ילד נוסף.

2. "לא רוצה להיכנס לטיעונים מסדר שני" זה יפה, אבל אתה הסקת מקורלציה חיובית קשר סיבתי, והמשכת והסקת שהקשר הזה ישאר תקף גם בתנאי שוק שונים מאוד (הרבה יותר אקדמאים). זו מסקנה מרחיקת לכת, ולדעתי פזיזה. הטענה שיותר אקדמאים-טכנולוגיים תועיל למשק יכולה להיות נכונה, אבל אני לא רואה את הקשר שלה לטיעון הקולרציה השכלה-משכורת.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות