|
||||
|
||||
קראתי את הפתיל שהתפתח פה, ואני מוכרח להגיד שיש לי בעיה קשה קשה עם הגישה שלך. אתה פותח ב"מדינת ישראל לא מחוייבת לשלומם של אזרחיה אם הם הולכים ראש בראש נגד מדיניות הממשלה". אתה קורא מה שאתה כותב? כלומר אם מדיניות הממשלה היא מדינה בגבולות מצומצמים, וכמה נתנייתים וכפר סבאים עושים "דווקא" ונשארים תחת האש של הארטילריה מהשטחים, אז המדינה לא מחוייבת לשלומם? וכאלה שחושבים שהפינוי והפיצוי לא הוגנים ומגישים ערר, אבל הערר מתמשך ובינתיים מועד הפינוי מגיע? ובנקודת הרציונליות של המתיישבים: הם עשויים להיות רציונליים אם ראשיהם יתנו את פקודת הפינוי (לאחר הסכם כלשהו עם הממשלה), אך אם אתה נותן להם את הבחירה המדומה הזו (מדומה לא כי אי אפשר לבחור להישאר, אלא כי בחירה בהישארות פירושה מוות), יש סיכוי שמשפחה או שתיים יתבלבלו ויפרשו זאת כבחירה אמיתית ("קידוש השם"), ובעקבותיהן, כאקט סולידריות, עוד משפחות יישארו על טפם, וכל היופי חי הפונקציונלי שלך יטבע באחד משלושת המקרים שציינתי קודם, כשהסביר ביותר הוא זה בו הממשלה בוחרת לפנות אותם בכוח, כדי למנוע טבח וכדי להמשיך במהלכיה המדיניים. אז מה שאתה מקבל בסוף זהו גם אקט לא מוסרי כפול (גם ברירה מזוייפת שלא ניתנה וגם פינוי בכפיה) וגם משהו דפוק לחלוטין תדמיתית הן כלפי פנים והן לעולם: העולם רואה בהתחלה מהלך שנראה כמו היסוס של המדינה בביצוע הנסיגה (כי די ברור שהאופציה המזוייפת תגרום לכמה להישאר) ואח"כ התנהגות ברוטלית של המדינה בפינוי, והעצמת הניצחון הערבי-בינלאומי. בתוך ישראל הדבר יקבל כמובן מעמד של כמעט מלחמת אחים והגדלת ניכור בין קבוצות אוכלוסיה, כרגיל, כאשר חיילים יעדיפו לערוק ולהגן על המשפחות, ותמונות ילדים מופרדים מהוריהם או מפוחדים עם הוריהם יופיעו בכל סלון. במהלכים כאלה אסור להשאיר קצוות פתוחים. זה בד"כ חוזר אליך מהר ובעוצמה. (אני חושב שאתה מרשה לעצמך להעלות כאן רעיונות כאלה רק בגלל האופי האקדמי של הדיונים). |
|
||||
|
||||
"כלומר אם מדיניות הממשלה היא מדינה בגבולות מצומצמים, וכמה נתנייתים וכפר סבאים עושים "דווקא" ונשארים תחת האש של הארטילריה מהשטחים, אז המדינה לא מחוייבת לשלומם?" זה תלוי מן הסתם בשאלה איך נקבעת מדיניות הממשלה. מרגע שנקבעה בצורה דמוקרטית (ואפשר להתווכח עד מחר מה זה אומר), אין שום סיבה שהממשלה תתעלם מקביעה זו ותפעל באופן הפוך אליה, רק כי יש מי שלא מסכים עם זה. השימוש בכפר סבא ונתניה הוא דמגוגי, ואני מציע לחכות ולראות האם נגיע למצב שבו הממשלה תקבל החלטה דמוקרטית שיש לפנות את כפר סבא ונתניה לפני שנשתמש בדוגמא הזו. מי שחושב שהפיצויים לא הוגנים ומגיש ערר? בבקשה, שיגיש, על הפיצויים אפשר להתווכח, על הפינוי לא. אם הוא יתפנה, זה לא אומר שהוא יאבד את זכאותו לערר על הפיצויים. אתה שוב בוחר לטעון שהבחירה היא מדומה. היא לא מדומה. זכותו המלאה של אדם לבחור במוות בדעה צלולה, ואין למדינה זכות למנוע זאת ממנו. על כל פנים, המטרה איננה לתת חופש בחירה, אלא למנוע כפייה אלימה. אם יש לך בעייה, היא עם עצם פינוי הישובים, שפירושו שמי שממשיך להתגורר בהם גזר דינו הוא מוות, לא עם העובדה שלא גוררים מהישובים את האנשים ומחזיקים אותם בכוח כדי שלא יוכלו לחזור. אם הממשלה בוחרת בדרך שאותה הצעתי, מן הסתם עליה להתמיד בה עד הסוף. מי שבוחר להישאר - בעיה שלו. האם אתה באמת סבור שכל המתיישבים יחליטו להישאר כאקט סולידריות, ויצאו לקדם את פני הפורעים עם רובים? הייתה לי דעה יותר טובה על המתיישבים, בתור אנשים שמחפשים איכות חיים, לא מלחמות לחיים ולמוות עם השכנים. כפי שכתבתי קודם, אם הם מהסוג שנלחם עד טיפת הדם האחרונה, אני לא רוצה לחשוב מה יקרה כשינסו לפנות אותם בכוח. במהלכים כאלה אסור להשאיר קצוות פתוחים? מה זה קצוות פתוחים? המוני אנשים שנגררו בכוח מבתיהם, וכנראה גם ינסו לחזור אליהם בכוח, זה לא קצוות פתוחים? או שאתה מניח שמרגע שגררו מישהו (שאם היו נותנים לו אפשרות להישאר ולמות, היה מעדיף אותה) מביתו, יותר הוא לא ינסה לחזור? אבל נכון, אף אחד לא יכול לדעת בדיוק מה יקרה, לפחות לא על סמך ההשערות שאנחנו מעלים כאן. אין לי מושג אם הייתי מעלה את הרעיון הזה אם הייתי שותף בממשלה או לא (אני חושב שכן, ולו מהטעם הפשוט שראוי לבדוק את כל האפשרויות). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |