 |
באופן כללי, מדינות מתנהלות באופן אוררוליאני, כלומר מתקיימים בהן 3 מעמדות: המעמד השליט, אשר שואף להשאיר את המצב הנוכחי על כנו (כלומר, באופן רגיל הוא שמרן), המעמד הבינוני, אשר שואף להחליף את המעמד השליט (במהפכה תרבותית או אלימה), והמעמד הנמוך, אשר שני המעמדות האחרים מנסים למשוך אותו, כל אחד לכיוונו ולמטרותיו.
ברוב מדינות המערב, המעמד השליט (בד"כ פקידים בכירים, אנשי תקשורת רוח וממסד) שואב את כוחו מהמסורת, ומ"זכות אבות" - אבותיו האבירים לחמו שכם אל שכם עם המלך, או שאבותיו הגיעו על ספינת המהגרים הראשונה, וכו'. זאת הסיבה שהוא בד"כ שמרני וימני בעמדותיו (הכלכליות והאחרות). שליטה זו של האליטה בממסד מאוזנת בד"כ ע"י השליטה של העם ברשות המחוקקת.
בישראל המצב שונה. כאן האגף הסוציאליסטי השתלט על התנועה הציונית החל מראשית המנדט, והאצולה ("האליטה") השלטונית שואבת לגיטימציה מאותו עבר סוציאליסטי ("הקיבוצים הקימו את המדינה", "מלח הארץ", "בני טובים" וכו'). לכן האליטה בממסד השלטוני (בעיקר ברשויות שאינן נבחרות אלא ממונות - הרשות השופטת, הפרקליטות, צמרת הצבא, התקשורת, האקדמיה וכו') היא דווקא שמאלית בדרך שהיא רואה עצמה, למרות שמטרותיה זהות לאלו של אליטות במדינות אחרות, כלומר שימור המצב הקיים. ביבי הוא אחד הפוליטיקאים היחידם המבינים מצב זה לאשורו, ולכן הוא כל כך שנוא על ידי אליטה זו, שרואה בו איום ממשי למעמדה.
גם אנשים אחרים, שבאים מחוץ לאליטה זו, ומנסים להתברג לתוך משרות ועמדות שהיא רואה כ"נחלת אבות", זוכים למקלחת רותחין, והתנגדות עזה (וזכורה ההתגייסות של הצנחנים כנגד מינויו של מופז לרמטכ"ל, התגייסות הפרקליטות נגד מינויו של נאמן כשר משפטים, או בראון כיועץ משפטי, והלעג הצורב שהיה (ועדיין) מנת חלקו של קצב כנשיא.)
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש