בתשובה להקשה המקשה, 28/04/04 23:55
שאלת ספין-אוף בעקבות 215281
סרבן וחייזר של כבוד • בתשובה להקשה המקשה יום ה', 29/4/2004, 8:26
הביקורת החריפה ביותר על לחן של אלתרמן היא על לחנה של נעמי שמר ל"פגישה" נמצאת אצל דן מירון במאמר שכתב באסופת מאמרים בשם "אגרא" בשנת 1984 בהוצאת כתר. במאמר בשם "זמירות מארץ להד"ם" שעורר סערה גדולה עקב התקפתו על כלל מפעלה של חמותה התיאורטית של רנה זלווגר, מוקדש פרק שלם לניתוח הלחן הזה, שלדברי מירון בנייתו בתבנית סימטרית של בית ופזמון חוזר יוצרת "שיוויונים מדומים בין חלקיו השונים של השיר, כאילו הקבילו או התאימו הבתים המולחנים במסגרת אחת מן הקטגוריות של הלחן אלו לאלו" וכן הוא טוען שנעמי שמר חונקת את המתח האלתרמני הבא לביטויו בעיקר בשיר זה בין "תשוקה מתפרצת לוהטת לגעת בעולם, באשה, בחוויה" לבין תחושה של "רפיון אימפוטנטי" כשהיא מלבישה על זה לחן פשוט מדי ומתקתק. "כמו בשירים רבים אחרים של אלתרמן מאותה תקופה רוחשת כאן מתחת לפני השטח אלימות אכזרית - שאמנם מופנית בעיקר כלפי הדובר עצמו...מה מכל זה נותר בשיר לאחר שנעמי שמר עטפה אותו בצמר הסוכר המלודי שלה? היכן כאן הסערה, סחרחורת הייאוש, ההודאה הנכאבת באימפוטנטיות, ההילוך הכפייתי עד קצווי הלילה, הנפילה אל בין המרכבות? היכן הביטוי המוסיקאלי לנוכחותה המדהימה והמשתקת של האשה התבל המיתית? היכן זעקת התשוקה אינה יכולה למצוא את סיפוקה?"
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות