בתשובה לאייל עמיר, 06/04/04 9:25
טקסט פוליטי 214823
ובכן, שם הלהקה אכן משעשע, כמו גם שירם העוסק בבת הדיקן, ברם ניכר כי כותבי הטקסטים של הלהקה המדוברת, נלעגים.

אתם וודאי תמהים מדוע ולמה אני מגיב לאייל עמיר, האם זו טעות, זו לא טעות, ברצוני לחדד את דבריו של אייל עמיר (אני יודע שזו חוצפה לחדד לאנשים שאתה לא מכיר, ובכל זאת) ולהוסיף עליהן אי אלו השגות והרהורים.

ככה:

לדעתי, וזו התרשמותי האישית בלבד, אייל וברקת עוסקים, גם עם בעקיפין ובמרומז, בסוגיה הבוערת עכשיו, בעידן הפוסטמודרני, של 'תרבות גבוהה' מול 'תרבות נמוכה', ההגדרות הולכות ומתמוססות, יש האומרים כי ההגדרות הינן שרירותיות ושאין הבדל איכותי, אלא "פוליטי", בין "סונטה לליל ירח" של בטהובן ל"בלדה לעוזב קיבוץ (שכחתי מי כתב ומי מבצע, איתכם הסליחה). מגמה זו, של זילות האמנות, בתחום המוסיקה ובתחומים אחרים, ספרות למשל, יש לה, כך נראה, על מה לסמוך, שכן, עפ"י ההגות ובקורת התרבות, משקלים בשירה למשל, לחנים מובנים, ובכלל כללים, בכל הנוגע ליצירה, מרחיקים למעשה את ה"המונים".

נראה לי שכתיבתי מבולבלת ובלולה אך אני תקווה שהצלחתי להעביר את הרעיון בכל זאת.
טקסט פוליטי 214828
הממ. נראה לי שדבריי הוצאו מהקשרם - לא ניסיתי לבטל הבדלים בין תרבות גבוהה ונמוכה. ציינתי בפירוש שהיאפים טובים במה שהם עושים - רוק קברטי. יש להניח שבז'אנר הרוק המתקדם (בו עוסק אייל, עד כמה שהבנתי מהקישור שנתנו פה ליצירה שבה השתתף), היאפים לא יקבלו ציון גבוה במיוחד. זה בסדר גמור בעיני.

גם בלדה לעוזב קיבוץ הוא שיר מצוין, ועדיין אין שום בסיס להשוות אותו לסונטה של בטהובן. זה לא מפני שאין גבולות או אין הגדרות, זה מפני שכל אחד מהם בא לספק צרכים אחרים לגמרי ואולי גם פונה לקהל אחר. בתוך ז'אנר הפופ הישראלי קראוס זוהר כיהלום, ושם נכון למקם אותו. ליד הסונטה הוא מחוויר, ואני לא מוצאת סיבה לשים אותו שם.

מה רציתי לומר? ש"עניין של טעם" אינו בהכרח אמירה פוסט מודרניסטית. ושמוזיקה אינטליגנטית או מענגת יכולה להגיח מכל ז'אנר שהוא. וגם שתיאוריות, נכונות או לא נכונות, הן לא מה שיהפוך מוזיקה מסוימת ערבה לאוזניי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים