|
||||
|
||||
1. ההדרגתיות שאתה רואה כאן פיקטיבית למדי כיוון שהרעיונות הרווחתניים אינם סוג של הרחבה לרמת המדינה של רעיונות שהיו קיימים ברמות הארגון הקודמות אלא, כפי שאמרתי, רעיון חדש המיוסד על אדני אידאולוגיה חדשה לחלוטין שהופיעה במאה התשע עשרה בלבד. מדינת הרווחה, ביסודה, היא סוג של מימוש מרוכך של המהפיכה של הפרולטריון בסגנונה הקומוניסטי. אם לפנות לפרק "פרוליטארים וקומוניסטים" במאניפסט הקומוניסטי של מרקס ואנגלס, אפשר לראות כי מעשרת הסעיפים שהם מציעים למימוש "עריצות" (כך במקור) הפרולטריון העמל רובם ממומשים במידה רבה במדינת הרווחה (לדוגמה, מס פרוגרסיבי גבוה, בנק מרכזי השולט באשראי, ריכוז עסקי התעבורה ואמצעי ייצור חיוניים בידי המדינה, חינוך ציבורי חינם, וכדומה). רעיונות אלו לא התקיימו קודם לכן ונוצרו אז, במקביל ומעט מאוחר יותר לרעיונות הליברליזם הקלאסי. טענתך היא אנכרוניזם נפוץ, אך עדיין אנכרוניזם. אגב, כמעט בכל המקומות אין הדרגה של סדרי גודל אלא מעבר ישיר ממבנה חמולתי (או, אם תרצה, clan) למדינת לאום. 2. ניתן לתקוף את המערכת הקיימת (מדינת הרווחה) משני כיוונים ואני תוקף אותה משניהם: מדינת הרווחה, לטעמי, היא גם בלתי מוסרית וגם בלתי יעילה. עובדת יעילותה הפגומה אינה נתונה במחלוקת, סבורני. אשר למוסריותה: הנחות היסוד שלה מנוגדות לטבע האנושי וממיטות סבל גדול על החיים תחתיה: א. העובדה שהיא אינה עובדת ממיטה סבל מיותר על אזרחי המדינה, הנאלצים לשאת נסיונות חוזרים ונשנים לנסוע בכביש מהיר עם מכונית בעלת גלגלים מרובעים. ב. הרעיון הפטרוני שביסודה – שכביכול ישנם מומחים שיודעים "מה טוב בשבילך" – הוא פגיעה בכבוד האדם ובחירותו, בפרט כאשר היומרה מתנפצת אל סלעי המציאות פעם אחר פעם. ג. מימוש השיטה הרווחתנית פוגע יותר מכל ובהתמדה דווקא בחלשים וחסרי היכולת ו"נועלת" אותם לתוך עוני שאין ממנו מוצא משום שהיא שוללת מוביליות חברתית. הנסיון ל"מצע" את הכנסות כל האזרחים כושל ומוביל למצב בו ישנה כיתה קטנה של עשירים היודעים איך להסתדר עם המערכת והמון גדול של עניים הלכוד בעוניו ואינו יכול לצאת ממנו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |