בתשובה לברקת, 24/04/04 0:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני ביקשתי שוב שוב ושיסבירו את ההרגשה כדי שאבין למה *לא* לזלזל בה - אולי הסיבה שאני מזלזל היא איזה פגם אישיותי. יותר משהסבירו לי את זה, הסבירו לי עד כמה זה דומה לתמונות עירום. נו טוב. הרי הזלזול שלי במתלוננות הוא הרגשה, ועם רגשות והרגשות אין מה להתווכח. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כפי ששמת לב, לא התווכחתי עם הזלזול שלך במתלוננות. ההרגשה - אולי כדי לתאר אותה, השוו אותה להרגשה שאחרי פרסום תמונות עירום בעיתון. הרגשה של חשיפה שאינה במקומה, שלא התכוונו אליה. אם מעניין אותך להבין את ההרגשה הזו, אולי תקרא מה שכתבו "המתבכיינות" בדיונים הרלוונטיים (יש הרבה קישורים ברשת, הנה אחד מהם: בכל אופן, יש הבדל גדול מאוד בין להבין את הרגשתו של מישהו, בין להזדהות עם הרגשתו ובין להצדיק אותו. אני יכולה להבין את הרגשתו של אדם שמרגיש נורא ואיום כי נתפס בגניבה מהסופרמרקט בפעם הראשונה בחייו. זה לא אומר שאני מצדיקה אותו (וזה גם לא אומר שאזדהה איתו, אלא אם אני מקשרת אותו או את המעשה שלו אל חיי שלי). לגבי "פגם אישיותי" וכל מילות התואר שהדבקת לעצמך בתגובה הקודמת - אתה אמרת. מחפש אישור או הכחשה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי את זה בסרקזם, שמבוסס על התחושה שקיבלתי מחלק מהתגובות כאן, אבל ניחא, הדיון הזה ממילא נמשך יותר מדי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |