בתשובה להדר אבירם, 22/04/04 18:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפשר להתחיל מהשאלה מה בכלל ההצדקה לתמיכה ממסדית והטבות, ואם התשובה היא שאין, אפשר להמשיך לשאלה מה בכלל ענינה של המדינה בנישואין: דיון 471 |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה, ומצאתי הרבה טעם בדבריך בדיון ההוא. בשיחה הנוכחית יצאתי מההנחה שמוסד הנישואין ממשיך להתקיים במתכונתו הנוכחית, וחשבתי על הדרכים השונות להרחיבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה מלכתחילה לחשוב על דרכים להרחיבו? למילה "נישואין" יש משמעות די ברורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבינה (או שלא הסברתי כמו שצריך ולכן אתה לא מבין). אם מקבלים את קיומו של מוסד הנישואין כנתון, צריך לראות על מי להחיל אותו. במובן זה ניתן להרחיב את תחולתו של המוסד הזה, ובשאלה הזו ביקשתי לעסוק. ואגב: האמנם למילה "נישואין" יש משמעות ברורה? לדעתי, לא. עבור אחדים, לב ההגדרה הוא קשר בין גבר אחד לאשה אחת. עבור אחרים,זה אינו כה מובן מאליו. יש מי שעבורו ההגדרה הזו כוללת סמליות, יש מי שעבורו היא כוללת משפחה, יש מי שעבורו היא כוללת תלות כלכלית הדדית. לטעמי, מוטב להיזקק לתכנים ולערכים שבבסיס המושג (שהרי על זה הדיון האמיתי, לא?) מאשר להגדרתו המילונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי למה "אם מקבלים את קיומו של מוסד הנישואין כנתון, צריך לראות על מי להחיל אותו". אנחנו יודעים על מי להחיל אותו (למשל: התקשרויות בין קבוצות של אנשים לא בפנים), ובמובן זה, לפחות, יש לו משמעות ברורה. במישור הנורמטיבי, אני מתנגד להרחבה של המושג. השאיפה של חברה מודרנית צריכה להיות, לדעתי, שהלגיטימציה של סגנונות-חיים לא תנבע מהכרה חברתית ומיסוד שלהם, אלא מיצירת חברה ליברלית ופלורליסטית. ז"א, הלגיטימציה צריכה לבוא מקבלה חברתית של השוני בין הפרטים החיים בחברה והדרך שהם בוחרים להעביר את חייהם, ולא מהכרה "רשמית" מצד החברה והמדינה בסגנונות חיים שונים. אני לא יודע אם אכן לאנשים יש "צורך למסד את מערכות היחסים שלהם" ברמה כזאת דווקא (נדמה לי שגם כשהומוסקסואל חי עם חברו זה סוג של מיסוד, ואני מאמין שבחברה פלורליסטית הצורך הזה מתמתן מאוד). בכל מקרה, גם אם יש צורך כזה, זה לא אומר שהוא צריך לבוא על סיפוקו. גם לא כל צרכיי באים על סיפוקם. קבלת לגיטימציה ע"י הכרה רשמית של החברה תמיד תשאיר קבוצות "בחוץ", והערך של פלורליזם בסיסי בחברה, שלא תלוי בהכרה רשמית, נראה לי כחשוב יותר מהצורך הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אבל במצב הנוכחי *יש* הכרה כזו בנישואין בין גבר אחד לאשה אחת. לו בפלורליזם היינו עוסקים, אולי צריך היה לבטל בכלל את מוסד הנישואין, כפי שמציע ירדן. העניין הוא, צריך שיהיה דין אחד לכולם. זה לא מצב שבו "גם אם יש צורך כזה, זה לא אומר שהוא צריך לבוא על סיפוקו". הצורך הזה *בא* על סיפוקו עבור אדם א' ולא עבור אדם ב' - אז אפשר להחליט לספקו עבור שניהם או לא לספקו עבור שניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי שונה משלך. חברה עם תרבות דמוקרטית בנויה (וצריכה) לספק את מאווייו של הרוב. הרוב הוא זה שקובע (או משקף, אני לא נכנס לשאלה של קבוצות הגמוניות) את הנורמות של החברה, ומתוגמל בהתאם. זה טבעו של המבנה החברתי. מצד שני, חברה כזאת צריכה *לאפשר* למיעוטים או פרטים חריגים לבחור לעצמם סגנונות-חיים אחרים. ז"א, גם לשמור על זכויות-פרט וגם לפתח תרבות פלורליסטית. מכאן לא נובע שהיא צריכה *להכיר* בהם. אני מאמין, כמוך, שאנחנו צריכים לדאוג שאנשים לא ייפגעו בגלל העדפתם המינית. אני רק מגביל את המלחמה למישור המעשי (שוויון הזדמנויות וכו'). "דין אחד לכולם" רלוונטי ונכון כשצריך לשנות את הדין ע"מ להשיג שוויון. זה אינו המקרה. זה אינו מאבק רגיל לשוויון. כאן, מדובר על שינוי משמעות המילים עצמן, ושינוי משמעות המושגים והמוסדות החברתיים בשם ערכים אחרים. נכון שאפשר לשנות את משמעות המילים, אבל בעיניי מדובר על רידוד והשטחה של משמעות המוסדות החברתיים בשם ערכים ערטילאיים של "חשיבות הסמליות" וכאלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |