 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, הרשה לי לחדד משהו בנוגע למושגים. פעולה המתבצעת בהתאם לצו המצפון (בניגוד למרי אזרחי), אכן חובה שתתבצע לא על מנת לשנות, אלא מתוך צו המצפון בלבד. אותו אדם אשר עובר על החוק מתוך צו מצפונו מאמין כי *אין* עליו להענש. לדידו החוק אינו תואם לצו מצפונו, ומכיון שעליו לפעול לפי הצו (ועל כך בהמשך), אין להענישו. דוג' לכך היא האפשרות של בנות לסרב לשרת מטעמי מצפון. כפי שהזכרת גם אתה במאמרך, גם בנים המסרבים לשרת מטעמי מצפון ועושים זאת ללא פרסום, זוכים לעונשים קלים ביותר, או כלל לא. לעומת זאת, אדם הפועל כנגד החוק בפרהסיה (גם אם בהתאם לצו מצפונו), ונותן למעשיו פרסום, נחשד בביצוע מרי אזרחי. בהיותו מודע לכך, עליו להיות גם מודע לכך שפעולה כזו היא ברת-עונש, ולשקול את מעשיו בהתאם. דוגמא לכך הוא משפטם של סרבני המצפון, אשר נענשו בחומרה משום שבית המשפט מצא (בצדק) כי מעשיהם נעשים על מנת להעביר מסר לציבור, ועל כן שקולים למרי אזרחי ולא לפעולה על פי צו המצפון בלבד. הבעיה בכל הנושא הנ"ל היא הסתירה בין החינוך למילוי אחר החוק, ובין החינוך להישמע לצו מצפוננו. החברה הדמוקרטית, המערבית מחנכת אותנו כי עלינו לפעול ע"פ צו מצפוננו. אם מתאמי דת, או מתאמים מוסריים, צו המצפון נחשב לצו העליון של האדם. כל זה נכון כל עוד לא מדובר בחוקי המדינה. עלייך להישמע לצו מצפונך *תמיד*, אך עליך לציית לחוק. מה אם החוק נוגד לצו מצפוני ? כיצד ניתן לפתור זאת ? מדוע לפתע יש דבר - החוק - העומד מעל למצפון? על מנת לפתור סתירה זו, מעשים הנעשים מטעמי מצפון טהורים, אינם ברי ענישה. הבעיה כמובן היא, כיצד נוכל לדעת האם מעשיו של אדם הינם טהורים ? כיצד נוכל להימנע מטרמפיסטים ? התשובה לדעתי היא, פחות או יותר, ע"פ המצב הקיים. ע"פ החוק, פעולה ע"פ צו מצפוני המנוגדת לחוק היא ברת עונש. בשל כך, רק מי שסרבנותו נובעת ממניעים מצפוניים טהורים, מוכן להסתכן בעונש ע"פ החוק. מי שמעוניים להשתחרר מתאמים אחרים, ימצאו דרכים אחרות. לאחר שהפילטר הראשוני מותיר אותנו רק עם אלו המסרבים מתאמי מצפון, ניתן לפתור אותם מעונש, או לתת להם עונש סימלי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפי טענתך,כל המוכן לבצע מעשה על פי צו מצפונו בעודו מודע לתוצאות ולעונש ממנו יסבול בכך שיעבור על החוק,הרי שהוא מצפוניסט טהור ולכן מעשיו אכן נעשו רק מטעמי מצפון ולא מטעמים אחרים. ברם,בעיה חמורה ניכרת בדבריך,שהרי לפיכך אותם בני "מחתרת בת עין" תואמים אף הם את הגדרתך.הם פעלו בהתאם לצו מצפונם גרידא,מתוך ידיעה שהם עוברים על החוק ומתוך מוכנות לעמוד בכל הנגזר מכך.כנ"ל גם מעשהו של ברוך גולדשטיין. אותו מתאבד שנתפס עם מטען נפץ על גופו שעות ספורות לפני שהצליח להגיע ליעדו אף הוא מאמין גמור בצידקת דרכו (אם כי איני בטוח שטעמי הדת שלו הם מצפוניים לחלוטין). האם כל אלו חפים אף הם מכלל העמדה לדין ומגיעה להם "מכה על היד" ותו לא? איני מסכים עם טענתך כלל ועיקר. העובדה שאותו אדם בחר לעבור על חוק (ויהיה החוק אשר יהיה) בהתאם לצו מצפונו מראה שהוא נוטה יותר לליבו מאשר לשכלו,ולא די בזאת כי אם הוא מעדיף למחות בקול תרועה על החלטתו של רוב גורף בחברה דמוקרטית כי היא שונה משלו. ריבוי מעשים כמות זה מובילים לאנרכיה גמורה שהרי לפי צו מצפוננו- איש הישר בעיניו יעשה (כינוי העולם לפי התנ"ך לפני מגדל בבל). ופרט לכך - מנין לנו שאין אכן אי-אילו טרמפיסטים המוכנים להיענש קמעה (שכן 28 ימי מחבוש אינו עונש כבד יחסית בצה"ל ) בכדי להגיע לכותרות או לנסות ולהשתחל מבעד לסורגי המערכת ולהשאר מחוצה לה? הרי תירוץ המצפון נשמע פעמים כה רבות שקשה לדעת היום אם המקרה כן או שזהו מקרה נוסף של "זאב זאב" ואין כלום באמירת הדובר.... העובדה שצעירים רבים כל כך חשים ש"צו המצפון" נוקף אותם לפתע מטרידה במיוחד לאור העובדה שאין הם חשים במאומה כי הצבא מועיל להם במשהו... כלום הם שכחו את חובתם ה"קטנה" למדינה,חובה אותה משכו 21,800 איש (כמעט) עד לסוף המר בכדי שלאותם מפונקים מיוסרי מצפון יהיה בית לגדול בו??? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |