 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתגובות על חיסול יאסין היה ויכוח גדול בין המתנגדים לתומכים, כאן כמעט ואין מתנגדים, וגם מי שמתנגד, מעלה טיעונים שחוקים ושבלוניים. האם זה בגלל שרנטיסי יותר בן מוות מיאסין (לדעתי לא), או שמא בגלל שכבר "תפסנו שוונג" ואם אנחנו מחסלים אחד, לא משנה אם נחסל כמה שנרצה? סיימתי לקרוא שלשום את "הנסיך" של מקיאוולי, נראה לי שישראל סוף סוף למדה משהו - אם צריך לעשות דברים רעים, לעשות את הכל בייחד, לא טיפין טיפין. אני אישית מקווה שהמערכה נגד הטרור, בצורה שהיא לבשה, תימשך ללא מעצורים. אולי לא היה צריך להתחיל בה, אבל מרגע שהתחילה כבר אי אפשר לעצור, ומבחינת שיקולים תועלתניים די ברור שמשתלם עכשיו רק להמשיך. טיעון הנגד היחיד שאני רואה הוא שחיסולים של מחבלים הם בלתי מוסריים במהותם, טיעון שסברתי פעם שאין איש שמצדד בו, עד שקראתי את הדיון על יאסין. אגב, מעניין מה יגיד על החיסול הזה מי שמתנגד באופן עקרוני לחיסולים כי בהם נהרגים תמיד חפים מפשע. האם החיסול הזה הפך פתאום ללגיטימי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהחודש האחרון הראה עד כמה גרוטסקית הטענה שפיגועים באים בתגובה לחיסולים. אם היינו מאמצים את הלוגיקה של אלה שישר אחרי כל פיגוע מוצאים סיבות משונות למה בדיוק זה קרה, אז אפשר להגיד שדווקא אי פגיעה במנהיגי החמאס מביאה עלינו פיגועים. הרי הפיגוע באשדוד, בהתחשב בחומרים שהיה כתוב בעיתונים שיש שם, היה קרוב להיות המגה פיגוע הראשון, והוא היה דווקא לפני שני החיסולים הגדולים. ואילו דווקא החודש הזה, שהיה אמור להיות האמא של הנקמות, היה שקט לגמרי. אבל לא נעשה את זה, כי האמת היא שהתזמון של הצלחות ארגוני הטרור הוא מקרי לגמרי, שברי האחוזים שלצערנו מצליחים למרות ההצלחות המדהימות של צה''ל והשב''כ. העניין הוא פשוט מאוד - החמאס ודומיו כבר מזמן נמצאים ברמת מוטיבציה שגדולה בהרבה מהיכולת שלהם. עכשיו פשוט בלתי אפשרי להתווכח עם העובדה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שרק רנטיסי ומלוויו נהרגו מקלה על הצדקת הפעולה. גם לאלו המצדיקים עקרונית התנקשות במנהיגי טרור קשה מאוד לתמוך בפעולה בה נהרגים חפים מפשע, במיוחד נשים וילדים, ובמיוחד כשדרך הביצוע אינה מצביעה על השתדלות מיוחדת להמנע מפגיעה בחפים מפשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפך, דרך הביצוע בהחלט מעידה על השתדלות (לא יודע אם ''מיוחדת'') להימנע מפגיעה בחפים מפשע. דרך התנקשות אלימה יותר, באמצעות שליחת כוחות קרקע, הייתה גורמת להתנגשויות אלימות בין החיילים למחבלים, שבהם קרוב לודאי שהיו נהרגים לא מעט אזרחים (וכמובן, לא לדבר על האבידות לכוחות החיילים, והעובדה שהיעד היה בורח תוך שתי שניות) ואילו שמענו לא פעם ולא פעמיים על מחבל שהצליח לברוח ''ברגע האחרון''. אני מבין מעט מאוד בנושא, אבל נראה לי שאם המחבלים מספיקים להימלט בהתרעה של שניות, הפצצות לא הרסניות עד כדי כך, וניתן היה עקרונית להשתמש בפצצות גדולות הרבה יותר, שהיו הורגות את היעד בודאות, אבל גם את כל האזרחים ברדיוס גדול ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ביננו מחלוקת. התכוונתי שאם היו נפגעים חפים מפשע (במיוחד כשדרך הביצוע היתה מצביעה על חוסר אכפתיות), היו מועלות טענות. במקרה של רנטיסי לא יכולות להיות טענות, וזה אחד ההסברים לשאלה שעלתה לעיל בענין העדר התגובות השליליות להתנקשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר רק על החיסול של רנטיסי (שבו, אני חושב, הסיבה שלא נהרגו גם כמה אזרחים תלויה יותר במזל מאשר בזהירות) אלא על החיסולים באופן כללי. כמעט בכולם, אף על פי שנהרגים אזרחים, זה עדיין לא אומר שאין אכפתיות לפגיעה בחפים מפשע, אלא רק אומר שהיא אינה מעצור מוחלט - כמו בכל מלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי בדיוק מתכוונים כשאומרים, שיש להימנע מפגיעה ב'חפים מפשע' במהלך חיסול אחד מאנשי האוייב? האם, למשל, אלה ש'רק' מזדהים עם פעולות הטרור של האויב באים בגדר "חפים מפשע" לעניין זה? או האם, למשל, אלה שהשתתפו בהלוויית המנוח רנטיסי אינם יכולים להיחשב כחפים משפע רק משום שהשתתפו בהלוויתו? לדידי, יש מעט מאד פלשתינים - אם בכלל - שניתן לכנותם "חפים מפשע" בהקשר הזה. וככל שנקדים להבין זאת - כן ייטב לנו, היהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה לאנשים שלא ידוע עליהם אם הם קשורים למטרת החיסול או לא, דהיינו נקלעו לזירת החיסול בדרך מקרה, ואפילו יהיו כולם חניבעל לקטרים קטנים. גם אם אי אפשר לירוק ברשות הפלסטינאית מבלי לפגוע במחבל (נ-נ-י-ח) זה לא אומר שמותר לירות בכל מי שיריקה שלך פוגעת בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ישראלים בדרך כלל לא מעריכים במיוחד את פעילותם ואת מניעיהם של משתפי פעולה, אבל הם כנראה כן ראויים להיקרא ''חפים מפשע'' מבחינתנו. ההצלחות המדהימות של המודיעין הצה''לי גורמות לי לחשוב שיש לא פחות משתפי פעולה פלסטינים מאשר מחבלים. ומן הסתם יש כאלו שהם גם וגם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה נאמר שהמיבצע לחיסולו של רנטיסי, היה ''מיבצע'' יותר במובן שרשתות השיווק מתיחסות למושג זה מאשר מיבצע צבאי. שניים במחיר אחד. בפיגוע שינסה החמאס לבצע כנקמה על חיסולו של יאסין, גם רנטיסי יקבל קרדיט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמנט השוונג בהחלט מרכזי פה. הייתה לי תמיכה מאוד מסוייגת בחיסול יאסין ועכשיו ברור לי שחיסול ראנטיסי הוא בלתי נמנע ואף רצוי. אגב אני לא רואה סתירה בין התפיסה העמוקה שלי של זכויות אדם באשר הם לבין החיסול הזה, להפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את התפיסה העמוקה שלך של זכויות אדם, אז קשה לי לענות לך. האם לתפיסתך מותר להרוג מנהיגי טרור פעילים ללא משפט, כשתנאי השטח דומים לתנאים שבהם פועל צה"ל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי, הכשל טמון כבר בשאלה שלך. אכן מותר להרוג מנהיגי טרור פעילים. אני לא רואה בעיה מוסרית עם זה. השאלה היא כיצד קובעים שהם כאלה (בד''כ קביעת אשמה היא תפקידו של ביהמ''ש), איזה מהם כדאי להרוג, והאם אתה סומך על הצבא והשלטון בקביעות האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מקרים שבהם לא קשה לקבוע שהם כאלה. המקרים של יאסין ורנטיסי, אני מקווה שתסכים איתי, הם מקרים כאלו. מקרים שבהם האנשים עצמם רואים את עצמם כמנהיגי טרור פעילים (נכון, הם לא יקראו לעצמם "טרוריסטים", אבל על הפעולות שהם מבצעים אין ויכוח). מאחר שהשאלה "איזה מהם *כדאי* להרוג" היא שאלה של תועלתנות ביטחונית, מן הסתם אני אסמוך על הצבא בקביעה זו. הצבא הוא הגוף שמופקד על האינטרסים הבטחוניים שלי, ואם אני לא בוטח בו, אני לא אבטח באף אחד. לעת עתה, לדעתי, הצבא דווקא עשה עבודה לא רעה. כמובן שאתה יכול לחשוב שהוא נכשל בצורה חרוצה, ולחשוב מה הייתה האלטרנטיבה בלי צבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האפשרויות הן לא רק ''בלי התנקשויות'' או ''בלי צבא''. אפשר ליישם מדיניות בצורות שונות. למשל, הייתי מרגיש נוח יותר, ואולי בוטח יותר בצבא, בלי מר מופז שמוציא התנקשויות שהן ''ביטוי לרוח העם'' כדבריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, מותר בהחלט, אבל צריכה להיות *שאיפה* להביא אותם למשפט אם הדבר אפשרי מבלי להוות סיכון משמעותי לחיילינו (קשה לי לפרוט את זה עכשיו למספרים ונתונים בסיגנון 70 אחוז סיכון לשתי חיילים זה בסדר, יותר מכך לא...) בהנחה שיש בנק חיסולים ולא מדובר בעיניין של מהרגע להרגע אולי יש מקום לחייב את הצבא לאישור חיסול לא רק מהדרג המדיני, אלא גם ממישהו מהרשות השופטת (הגם שזה יהיה עדיין רחוק מהליך משפטי תקין) וכך למנוע את הפיכת הצבא לרשות תלת פונקציונלית - הליך מזיק שלא פעם אין מנוס ממנו (בעת קרב כשהזמן הוא קריטי למשל...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ועד שה*שאיפה* הזאת תתממש, ייהרגו עוד כמה עשרות או מאות ילדים, העיקר שהמצפון של יפי הנפש שלנו יהיה שקט. והם עוד מתיימרים להיות יותר מוסריים מהשאר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר לי להיות מותקף משמאל ולומר את הדברים הללו - אך הבחירה המוסרית שלנו היא לא בין טוב לרע, כי אם בין רע לנורא. בפיגוע התאבדות ממוצע מתים יותר בני אנוש (לא משנה מאיזה עדה) מאשר בחיסול ממוצע של חיל האוויר. החיסול בא להוריד את אלו שיוזמים כמה וכמה פיגועים ולכן כשלעצמו חשוב ומוצדק אריתמטית. וזה בלי להיכנס לתחום של בני עמי קודמים. בלי קשר יש לי חשד כבד לגבי מידת ההתחשבות שיש בצה''ל בשמירה על חיי חפים מפשע. ייתכן שאם היו לוקחים מעט יותר סיכונים בפיספוס המטרה, היו מצליחים לצמצם את מספר הנפגעים. קשר מובהק נוסף הוא המוכנות להשקיע כסף, אמצעים וכוח אדם (לא חיי אדם) בצמצום הנפגעים הפלסטינאים. למשל מבוקש שמסתגר בבית לא שלו - ניתן לעשות מצור על הבית ולהשתמש ברימוני גז מדמיע ושאר אמצעים מתוחכמים כדי לשאוף לסיים את הפרשה עם פחות נפגעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שטכנית, מה שאתה אומר לא נכון. כבר עכשיו לוקחים סיכונים די גדולים בפספוס המטרה, ולמשל, מוחמד דף הנחמד, אולי המחליף הנוכחי של רנטיסי (לא ברור) יצא בשן ועין מניסיון חיסול שלו, מה שאומר שדי ברור שאם צה''ל היה משתמש בפצצה טיפה יותר גדולה, היה לנו יותר קל לנחש היום מי ראש החמאס החדש. צה''ל הרי יכול למחוק בלוקים שלמים שבהם, על פי הטענה, מסתתר מבוקש, וכבר ראינו מה האמריקאים עושים למבוקשים שאינם חפצים ביקרם - נראה לי שאם צה''ל היה לוקח עוד ''מעט סיכונים'', היו מגיעים למצב האבסורדי שבו הם גם מחטיאים ברוב החיסולים, וגם ''מצליחים'' להרוג כמה אזרחים חפים מפשע בכל זאת. הצעת המצור שלך נראית די בעייתית - נא לזכור שמצור דורש כוחות קרקע, וכוחות קרקע הרבה יותר קל לתקוף מכוחות אוויר. אם על כל מבוקש יצטרך צה''ל להיכנס לתוך השטח הפלסטינאי, מהר מאוד יהיו לנו אבדות בחיי אדם. אני גם זוכר מקרים של מצורים שכאלו שהסתיימו בכך שהמבוקש ברח דרך איזו מנהרה, או לפחות לקח איתו כלב מסכן שנשלח ראשון פנימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתקפה לא היתה משמאל, ולא היתה עליך. התכוונתי לילדים שלנו, ולמחנה השמאל הקיצוני והתמהוני שמשום מה ממשיך לשבת במדינה "הנוראה" הזו. הדוגמא הקלאסית לאנשים "מוסריים" אלה הוא שהם ממשיכים לתקוף את ה"זוועות" שביצענו במבצע חומת מגן. העובדה הפעוטה שכמות הפיגועים ירדה בצורה דראסטית מאז, ועם העובדה הזו באמת אי אפשר להתווכח, לא מעניינת אותם בכלל. הרי מה שווים חייהם של מאות ילדים ישראלים לעומת ילדים פלשתיניים ? בשבילם - שום דבר. ועל כן אני אומר שאנשים אלה הם אנשים בלתי מוסריים לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא מקבל את הרעיון של ערכי מוסר אוניברסליים ואל זמניים ( ולצורך הויכוח אני לא ) אז הסמכות המוסרית של בית משפט נובעת מההסכמה שלי שלך ושלו לקבל את סמכותו. לגרור את המנוחים כדי לשפוט אותם בבית משפט שאת סמכותו הם לא מקבלים כשההאשמה היא שהם אינם מקיימים את החוק שבו הם לא מכירים לא היה משפט צדק אלא קרקס. ולפני שמישהו קופץ ושואל האם הרעיון שסמכות מוסרית נובעת מהסכמה הוא בעצמו לא מתיימר להיות אוניברסלי ואל זמני התשובה הפשוטה שלי היא להצביע מעבר לכתפו ולהגיד: "תראה! אפאצ'י!" |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |