בתשובה ליהונתן אורן, 17/04/04 14:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא, אני מנסה להבין מה למעשה הגישה שלך גורסת. אתה פסלת את הטיעון של עדי בטיעון שהוא שקול לטיעון "לא רוצה לשלם ארנונה וועד-בית? אל תגור בדירה. חזור ליער", טיעון שרומס את ה"חיים הנורמלים" שכל אדם ראוי להם. על כן, אני תוהה, מה הטיעון שאתה *כן* נותן לאדם שלא רוצה לשלם ארנונה וועד בית? או שאתה גורס (וזה מה ששאלתי) שהוא אינו צריך לשלם ארנונה וועד בית, שכן "החיים הנורמליים" בימינו פירושם שמגיע לכל אדם יותר מהזכויות הבסיסיות? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנגדות שלי לטיעון נוצרת בגלל שלדעתי ''אל תנהג'' היא לא אופציה לרוב בני-האדם במדינה יותר מאשר ''חזור ליער'' (ברור שאני מגזים, אבל אני מנסה להעביר נקודה). אני יכול להתנגד לשיעור מיסי ועד-הבית גם בלי להיאלץ לחזור לחיות בטבע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, אם כי אני מניח שגם אתה מבין את ההבדל בין ארנונה ומיסי ועד (שצריך לשלם, גם אם אתה מתווכח על המחיר) שנוגעים לכל היותר לתחזוקת הבניין, לבין כללי נהיגה על הכביש, שבלעדיהם יהיה תוהו ובוהו (ונכון שאנחנו מדברים רק על משהו מאוד ספציפי הקשור לכללי הנהיגה על הכביש). בכל מקרה, הרעיון הבסיסי הוא כזה: אתה מתנגד? בבקשה, זכותך, אבל כל עוד החוק קיים כמו שהוא, או שתפעל על פיו, או שלא תפעל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה לא הרעיון הבסיסי. הדיון המקורי הוא על הלגיטימיות של החוק, והמחלוקת שלי עם עדי היא על לגיטימיות של טיעון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |