 |
לאו דווקא.
כלל אצבע שאני יכול להצביע עליו הוא שמספר 2 בשלטון מבצע בדרך-כלל פוליטיקה הפוכה לפוליטיקה של מספר 1. דוגמאות? רבין - פרס, ערפאת - אבו-מאזן, נסראללה - קאסם, חרירי - חמדון, ואפילו קלינטון - גור (אם מישהו זוכר לדוגמא את נושא חתימתו של גור בשם ארה"ב על הסכם שלא פורסם עד לפני כחצי שנה שאיפשר העברת טכנולוגיה גרעינית לאירן). יודע משהו, גם בוש-צ'ייני. איך זה קורה? כיוון שהעומד בראש גוף פוליטי לא באמת חופשי לגמרי לבחור את סגנו כפי שהיינו אולי רוצים לדמיין (זוכר את "אני אנווט" מ-92 שבעקבותיו צעק הקהל "פרס, פרס" – לרבין כבר לא נותרה ברירה) – הכוחות היריבים *בתוך* תנועות פוליטיות מובילים למעין איזון שכזה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש