בתשובה לגיל לדרמן, 12/04/04 0:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מציג את זה כאילו המדובר בהתקוממות עממית כנגד סיורים חמושים שנשלחים ללב אוכלוסיה אזרחית סתם כדי להפגין נוכחות של הכיבוש - זו פשוט הצגה דמגוגית1. העובדות הן שלפני תחילת האינתיפאדה לא היה שום כיבוש. במהלך האינתיפאדה, בכל מרכז אוכלוסיה פלשתיני, ובכל זמן שלא היתה בו פעילות של צה"ל, עיקר המאמץ המלחמתי של הפלשתינאים הופנה לפגיעה באוכלוסיה יהודית אזרחית (מה שפעם היה קוראים "טרור" בלי להתבייש), תוך שימוש בתשתית האזרחית שלהם. ובכל זמן ומקום שכן היתה בו פעילות של צה"ל, עיקר המאמץ של צה"ל היה לפגוע בלוחמים מוכרים היטב (ברוב המקרים שמית), ולא "לגרות" את האוכלוסיה. ואגב, גם במקרים אלו, הפלשתינאים עשו שימוש צבאי במסגדים, אמבולנסים, בתי ספר ומה לא. בקיצור, כשמדברים על "נלחמים מתוך אוכלוסיה אזרחית" - לרוב מתכוונים לכך שקבוצות הטרור הפלשתינאיות מנצלות תשתית אזרחית (נניח כספי צדקה) לצורך הוצאת פיגועים, ואח"כ משתמשות באוכלוסיה אזרחית כבמגן חי. עם זאת, אתה צודק לחלוטין שאין מה לבוא בטענות לקבוצות הללו על כך שהן מסתתרות בקרב אוכלוסיה אזרחית או פועלות כנגד סיורים חמושים במרכזי הערים. ואגב, לו אני הייתי חי תחת כיבוש סורי, הייתי מכנה כטיפש את מי שנמנע לתקוף את בסיסי הצבא המבוצרים (אפילו ברובים), וכפחדן את מי שרוצח אזרחים סורים, ואח"כ כשהסורים באים לחפש אותו, משתמש באוכלוסיה אזרחית כמגנים חיים. ___ 1 אם כי היא מבוססת על אמת חלקית, ולכן היא דמגוגיה מוצלחת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת כלל לא התייחסתי לפגיעה הפלסתינית באזרחים -ישראליים-, ("הטרור" בכללו), אלא בפרט לטענה בדבר הציניות והניצול הכרוכים בשימוש דווקא באוכלוסיה המקומית מקירבה יוצאים כוחות הגרילה והטרור כמגינים אנושיים מפני הכובש. אני מדבר על "הם מתחבאים מאחורי ילדים" ולא על "הם רוצחים אזרחים תמימים כמו חיות אדם". אלא אם כן לחלוטין לא הבנתי את דבריו, נדמה לי שגם הכותב המקורי התייחס לכך בנקודה הבעייתית (3) בדבריו, ולא לפגיעת הטרור באזרחים חפים מפשע בכלל. יש לי לא מעט מה לומר לגבי הפגיעה בלוחמי צה"ל ה"כובשים" מול פגיעה בתושבי חברון ה"אזרחיים", ואני חושב שגם ללוחמי הגרילה העיראקיים יש אולי מספר תובנות לגבי ההבדלים בין המארינס לבין מהנדסי חברת "הליברטון" אשר בונים מחדש את ארצם תחת חסות הראשונים. אולם זה כבר אותו דיון ישן על ההגמוניה של החזק, על "סדר" ועל אלו שמפירים אותו. גם ה"לחימה מתוך תשתית אזרחית" היא פונקציה של יחסי כוחות. כל כוח לוחם מתבסס על תשתית אזרחית.עם האדונים פשוט הופך את היחסים הללו ל"מסודרים" ו"אובייקטיביים" יותר לעומת אמצעיהם הפרימיטיביים של החלשים. אצל האדונים "כספי הצדקה" עוברים בצורה מסודרת דרך עמותות כמו "ליבי" או דודות שמחלקות סנדוויצ'ים וחברות סלולריות אשר מתרימות למען צבא העם. ה"מסיתים" אשר מספקים את ה"תמיכה הרוחנית" הם לא דמויות רומנטיות ומיסתוריות אלא פרופסורים שכותבים קוד אתי, וההרג מתבצע כמעט תמיד על פי "נהלים". חיילי הכוח השליט לא משתמשים באוכלוסיה המקומית שלהם כבמגן חי אף פעם, אלא סתם יוצאים לחמשוש ולוקחים את האוטו של אבא. את הנשק לא צריך להחביא ב'סליקים' בתוך מסגדים או משקים חקלאיים - אפשר לשמור אותו במחסנים ובבונקרים. לסיכום, אין ספק שציניות מסוימת ואף אכזריות לא מבוטלת גלומות במעשיהם של פלסתינים אשר יורים על חיילים כשמסביבם מתגודדים עשרות ילדים נרגשים (וכמובן שההתגודדות הזו לא מהווה הפתעה בשבילם). עם זאת, להם לפחות יש תרוץ. גם הם וגם הילדים -חיים- שם. בפראפראזה על הכתובת הידועה ממלחמת לבנון, לא הם בחרו לבקר את ישראל. ישראל הגיעה לבקר אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא מתלונן על כך שיש לחמאס עמותות ל-''כספי צדקה'', או ''מסיתים'' שמספקים ''תמיכה רוחנית''. מה שמפריע הוא תוכן התמיכה הרוחנית ומה שעושים עם כספי הצדקה. ''הנהלים'' על פיהם מתבצע ההרג נועדו כדי לצמצם את הפגיעה באוכלוסיה האזרחית, ב-''נהלים'' המקבילים בחמאס יש פגיעה מכוונת באזרחים. אין לי בעיה שהחמאס יגייסו כמה כסף שהם רוצים לגני הילדים שלהם, אבל כשהכסף הזה קונה חומר נפץ שאחרי זה מתפוצץ חמישים מטרים מהדירה שלי בירושלים, זה כבר כן בעיה שלי. אתה מציג את זה כאילו ההבדלים היחידים בין ''מנגנון הכיבוש'' לחמאס הם סמנטיים, ואם יש כאלה הם לטובת החמאס (כי ''ישראל הגיעה לבקר אותם'', כדבריך). נראה, שהאתוס הפונדמנטליסטי זוכה אצלך ללגיטמציה. כל הדיבורים על ''הגמוניה של החזק'' ו-''עם אדונים'' דורשים, לפחות מבחינתי, הסבר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |