בתשובה לדב אנשלוביץ, 10/04/04 9:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אני ישבתי בחדר האטום ואין לי שום אהדה לסדאם. יחד עם זאת, לא כל הורדת דיקטטור מהשילטון היא מוצדקת. בוש יצא למלחמה שיש עליה ויכוח גם בארצו, וספק אם קלינטון או גור היו יוצאים למלחמה שצידקתה מפוקפקת זו. העיתונאי בוב וודוורד כותב בספר חדש על בוש ומילחמתו שהמילחמה רק הזיקה לללחימה בטרור. לענין הטילים צריך לזכור שהם נשלחו על ישראל לאחר פתיחת ארה''ב במילחמת המיפרץ הראשונה ולכן אי אפשר להביא אותם כצידוק לאותה מילחמה. במילחמה הנוכחית לא נשלחו טילים קונוונציונלים או בלתי קונוונציונלים כלל על ישראל, למרות ההפחדות שקברניטנו הלעיטו אותנו (וכמובן שמיצנע ביטל הפחדות אלה בדרכו השכלתנית, השקולה והמתונה). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא יאמן, אבל גם אני ביטלתי הפחדות אלו בדרכי השכלתנית, השקולה והמתונה, ואני אפילו לא בשמאל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכור לי מה אמר מצנע, לפני פרוץ הקרבות (אם תפנה אותי לקישורית מתאימה, אולי אשכיל), אך אמי תושבת תל אביב שהייתה די נפחדת ערב המלחמה, יכולה להעיד שאני הבטחתי לה לפני מלחמת עיראק שתהיה מלחמה אבל לא ייפול כאן שום טיל. לו הייתי אז בעמדת החלטה הייתי בכל זאת מורה לפתוח את קופסאות המסכות, ולו מצנע היה בעמדת החלטה ולא היה מורה לעשות זאת, הייתי רואה בכך מעשה של חוסר אחריות. אבל כך או כך או אחרת אין לכך שום לקשר לעניננו (החדש. הערכת הסכנה שבעיראק של סאדאם חוסיין.) לדעתי מדינה כעיראק בידי שליט כסאדאם חוסיין היא סכנה לעולם, והאמריקאים עשו טוב לעולם בהפילם אותו. אני יודע שאתה חושב הפוך, אבל שוב. מה זה יעזור אם כל אחד מאתנו יחזור על הערכותיו שוב ושוב ושוב. כמו שאי אפשר היה לדעת באופן מוחלט עם מי הצדק, כך גם אי אפשר יהיה לדעת זאת בעתיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי רק להוסיף לרשימת הההשלכות הטובות של מלחמת עיראק את דעתי שגם השקט היחסי בצפון בגבול לבנון-חיזבאלה, הוא במידה רבה תוצאה של שהותם של האמריקאים באזור. ושוב. אתה יכול לחשוב אחרת. אבל זאת בכל זאת דעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר אתה מניח שהשקט של החיזבאללה בשנים לפני כן היה בשל החשש שהאמריקנים בדרך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המגמה בתקופה ההיא הייתה של הגברת הטרור, שהגיע לשיאים לא מבוטלים עם חטיפת שלושת החיילים וטננבאום, ובמיוחד חדירת שני המחבלים לאזור מצובה והרג כחמישה אנשים, וכן הפגזות בהר דב שהביאו גם הם לאבדן חיי אדם. בתקופה ההיא צוייד החיזבאלה גם בנשק ארוך טווח שכפי שסופר הטווח שלו מגיע עד חדרה. לנוכח פעולות החיזבאלה הנ"ל, היה רגע שבו רכזנו כוח קרקעי גדול (אפריל 2002) שעמד לפלוש לתוך לבנון. הדבר הזה היה על חוט השערה, ולא יצא לפועל (למרבה המזל) בגלל הצבעה על חודו של קול בממשלה. לדעתי, חל שינוי במגמה הזאת, והחיזבאלה עובר לשיטות יותר סמויות ועקיפות של מימון הטרור הפלשתיני בשטחי יש"ע. המגמה הזאת היא, לדעתי, תוצאה של הלחץ על סוריה ואיראן עקב שהייתם של האמריקאים בעיראק. אבל אתה כמובן רשאי לחשוב אחרת . . . וברצוני גם להעיר משהו וגם לשאול משהו בקשר לתגובה קודמת שלך. אני חושב שצריך לעשות צדק עם אותם "מפחידים" (בניגוד למצנע "בדרכו השכלתנית, השקולה והמתונה". איזה מאמי), ולהזכיר שהערכתם ערב מלחמת עיראק הייתה שהסבירות לנפילת טילים אצלנו היא מאד מאד קטנה. זו הייתה העמדה הרשמית. זה לא בדיוק הפחדה אלא, לדעתי, עמדה שקולה לנוכח חוסר הידיעה האמיתית ששרר אז. והשאלה היא לגבי אותם טילים שסאדם חוסיין שלח דווקא לעברנו למרות שאנו היינו כמעט היחידים באזור שלא היו שותפים בקואליציה שהתקיפה אותו. בודאי הם לא היו הסיבה למלחמה הזאת. הפלישה לכווית הייתה הסיבה. למה התכוונת באותה הערה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי "הגברת הטרור" של התקופה לפני שהות ארה"ב בעירק - אני חושב שאתה מפריז באופן ניכר בתיאור: ההפגזה בהר דוב וחטיפת החיילים היו היוצאים מן הכלל - זה היה גבול שקט למדי במשך שנים. לגבי שאלתך - אני לא בטוח שכתבתי את מה שאתה מייחס לי. תוכל לתת הפניה לתגובה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שנכנסת לחילופי דברים ביני ובין ארז, לא שמתי לב שהשחקן ממול השתנה, וחשבתיך לארז. בחלק השני התייחסתי לעניינים שהופיעו בתגובה שלו, ועמך הסליחה. (גם ההערה ''אתה יכול לחשוב אחרת'' הייתה הערה פרטית ממני אליו שבאה עקב היסטורית חילופי דברים אתו, ולא היה לה מקום בתשובה לך.) ואם נחזור לגבול לבנון, אני דברתי על מגמה (לפעמים כשאני מוריד קבצים ומחכה בחוסר סבלנות לסיום, עיניי מתעכבות יותר על מחוג מהירות ההורדה ואני מסתכל אם המהירות גדלה או קטנה, כי זה נותן לי מושג טוב כמה אאלץ עוד לחכות). אנחנו יודעים מה היה לפני הפלישה לעיראק אך אין אנו יודעים מה היה כאן לולא היא. המגמה אז הייתה מגמה של עלייה בפעילות. כל התגבור בטילים ארוכי טווח לחיזבאלה התחולל אז, כשהציוד עובר דרך דמשק. אחרי מלחמת עיראק התפרסמו ידיעות על כך שרכבות האוויר האלה נפסקו בלחץ האמריקאים. והייתה נקודת שיא שאותה תיארתי, שלא ניתן לה לדעתי משקל מספיק בתקשורת. היה רגע שממש כוחות גדולים שלנו היו יכולים למצוא עצמם בתוך לבנון, ורק על חודו של קול בממשלה התבטלה הפעולה. האירוע הזה הצביע על מצב מתוח מאד. להערכתי ניכרת רגיעה לאחרונה, ואני נוטה לחשוב, שנוכחות האמריקאים בסביבה ומדיניותם הנחושה, היא הסיבה העיקרית לכך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |