 |
|
 |
||
|
||||
 |
נכונה הייתה ההערה כי זוהי חובתו של נשיא ארה"ב לנאום בפני האומה בנוגע למצבה, זו אחת מכמה חובות שיש לנשיא (כמו גם דיווח לקונגרס ולסנאט) האמריקאי בנושאים אלו, אך יש לעשות הפרדה גמורה בין מאורע כזה (שקבוע בחוק, החל משנות השלושים, לפי דעתי) לבין כינוס ספונטני ומסירת הצהרה לעם כפי שעשה הנשיא וויצמן. החל משנות כהונתו של בנימין נתניהו כראש ממשלה התקבעה בקרב הפוליטיקאים הישראליים נורמה פסולה של כיפוף העיתונות להעברת מסריהם לעיתונאים באופן חד צדדי בלבד, ללא יכולת מצידם להגיב באופן מיידי(מעצם העובדה שאינם נמצאים פיזית במקום ההתרחשות), או לשאול שאלות. זהו מעשה א-דמוקרטי בעליל שמסרס את העיתונות ומונע ממנה להגיע לחשיפת האמת ולהצגתו בפני הציבור, והופך אותה למעשה לכלי-עזר בידיהם של פוליטיקאים! על עורכי החדשות ואנשי התקשורת לסוגיה להגיע לכדי הבנה שלא ישדרו או יעבירו מסרים מפיהם של פוליטיקאים מבלי שתנתן להם הזכות לשאול שאלות (באותו אופן שפוליטיקאים תובעים שתנתן להם זכות התגובה למאמרים או כתבות הנוגעים להם). כמו כן, אל להם לאנשי התקשורת להכנע לגחמותיהם המשונות של פוליטיקאים בנוגע לאופי השאלות שיישאלו (כל עוד אלו נוגעות לעניין הנידון, ואינם פוגעות בצנעת הפרט וכו'), ולהזכיר להם כי מי "שאינו מסוגל לסבול את החום שלא יכנס למטבח". בנוסף, יש להבהיר לנציגינו בכנסת ישראל (ובמשכן הנשיא...) כי אין להם חסינות בפני הציבור שנתן להם את משרתם מבחינה זו שכל מעשיהם צריכים לשרת אותו ואת אינטרסיו, ובכך נכללת גם העמידה בביקורתו (שנעשית בעיקר בעזרת התקשורת). בתקווה כי אירועים כזון זה לא יישנו, גלעד |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק בהערה העיקרית שלך. מצד שני אפשר להישאר צודק גם אם לא טורחים להכפיש את בנימין נתניהו בכל הזדמנות. ניצול ציני של עיתונות למטרות פוליטיות היה קיים תמיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ניצול ציני של הפולטיקה לצרכים עתוניים היה קיים תמיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "צרכים עיתוניים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, מלכתחילה1 היה צריך להמנע משידור הודעותיהם המוקלטות של אוסמה בן-לאדן ושל דוברי הטליבאן? נ.ב. אם אתה גלעד דנבום: אני זוכר שמגיעה לך תגובה ממני בעניין תקשורתי אחר שדנו בו. אני גם עצלן. 1 כלומר עוד בטרם נשלף התירוץ הקבוע של "בטחון המדינה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר שזו הודעה שלי (מה התעוררת עכשיו?), אבל אני ממש לא זוכר מה כתבתי ובאיזה הקשר. אני כן זוכר את העניין התקשורתי האחר, אבל לא חובות ספציפיים מצד זה או אחר. אנא, הער את עיניי. עכשיו אני צריך לקרוא את התגובה המקורית שלי ולראות אם אני עדיין מסכים איתה. אח, נפלאות האינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. היה יום איטי באייל, עברתי על "סיפורים שטרם קראת". 2. לא חובות ספציפיים, סתם דיון מתמשך שבו אתה אמרת, לפי שעה, את המילה האחרונה, ודווקא יש לי מה לענות (רק שאני צריך לחשוב על זה וגם עצלן). 3. נפלאות - בהחלט. תקרא, תרענן את זכרונך, ואני בטוח שתהיה לך תשובה טובה בשבילי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי וזכרוני רוענן. אלו שני מקרים שונים לחלוטין - בראשון (עליו פירטתי) דובר על תקשורת המתעסקת בעניינים ''מקומיים'', כלומר - בתוך המדינה בה היא פועלת (וכן יכנס עניין התקשורת הבינלאומית, שעליו אני צריך עוד לחשוב). במקרים כאלו, יש לתקשורת זכות מלאה לדרוש מנבחרי העם (אותו היא מייצגת, במובן מסוים, בפניהם) לענות על שאלות ולהינתן תחת חקירה ובירור עיתונאיים. במקרה השני (ההודעה של בין-לאדן) מדובר על הודעה של אדם זר, אך חשוב ביותר, למערכת הפנימית, שרוצה להעביר מסר פנימה. לאדם זה אין מחויבות כלפי כלל האזרחים, הוא לא נציג שלהם, ולא מחויב לענות על השאלות שלהם. מובן שעדיף לקיים ראיון רחב ומקיף, עמוס בשאלות ובתשובות, אך מכיוון שפיזית זה בלתי אפשרי והמידע שנמסר הוא משמעותי, אני חושב ששידור ההודעה שלו היה נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מידע משמעותי נמסר? בהקשר של ביקורת על התקשורת, השאלה איננה שאלת "זכותה של התקשורת", אלא האופן בו היא מבצעת את מה שנחשב בעיניך לתפקידה. איזה *אינטרס ציבורי* יש בהצגת משנתו המפוקפקת של בן-לאדן שאין בהצגת עמדתו של פוליטיקאי מקומי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפקידה של התקשורת בעת עימות בין-מדינתי או איום חיצוני הוא, בין היתר, לבחון את טיעוניי המנהיגים המקומיים ולהציג את עמדת הצד שכנגד. משנתו של בן-לאדן אמנם מפוקפקת, אבל חשוב מאוד לשמוע אותה, כדי שניתן יהיה להציג אותה באופן אמין ומייצג, וגם להתמודד איתה בכלים הסברתיים ולוגיים. אם לא נשמע את שיש לו לומר, לא נוכל להגן על הערכים עליהם אנו נלחמים, ובטח שלא להצדיק את מעשינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, אינני רואה את ההבדל העקרוני בין עימות בין-מדינתי או איום חיצוני לבין מאבק פוליטי פנימי. כשקראתי את דבריך, הסקתי ש"אנחנו" משמעותו - אחד הצדדים במאבק, אך לא היה ברור לי אם התקשורת גם היא צד, כלומר - אם אתה מטיף לתקשורת מגוייסת. אני מציע ניסוי: קרא את הדברים הבאים (הפעם "אנחנו" האופוזיציה לממשלה במאבק פוליטי פנימי), והסבר לי מה לא בסדר (אם בכלל) ומדוע: "תפקידה של התקשורת הוא, בין היתר, לבחון את טיעוניי מנהיגי האופוזיציה ולהציג את עמדת הממשלה. חשוב מאד לשמוע את עמדת הממשלה, כדי שניתן יהיה להציג אותה באופן אמין ומייצג, וגם להתמודד איתה בכלים הסברתיים ולוגיים. אם לא נשמע את שיש לממשלה לומר, לא נוכל להגן על העמדות עליהן אנו נאבקים, ובטח שלא להצדיק את מעשינו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שדנבום כבר לא כותב כאן זה זמן, מה גורם לך לחשוב שאם קודם הוא לא מצא לנכון לענות, עכשיו הוא ימצא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |