בתשובה למיץ פטל, 16/04/01 13:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"דובר צה"ל הוא דובר צה"ל - אין טילים סוריים בלבנון" (ציטוט מהזכרון של תגובת מנחם בגין ז"ל לקידום טילי נ.מ. סוריים לבקעת הלבנון, 1981 [?]) זה מצביע בעליל על נסיון סורי לא להרים את הכפפה שהטיל לרגליהם שרון, כפפה שכולנו מחכים לתיאורו של ערן את פשרה. כמי ששמח לפנות בוקר לקרוא (באייל) על התקיפה, וגם הידיעה על ההרוגים לא שינתה את דעתו, אבקש לציין עוד דבר-מה. הדיון להלן יתנהל על משמעויות התקיפה ונחיצותה. יהיו מי שיעמדו כדובי על המשניות החד-צדדית שהוענקה אצלנו לדם השפוך, ויהיו מי שיצדיקוהו כcitizenk. ולי מציקה נקודה שהעלה היום חברי כשקנטרתי אותו על תיאור תקיפות קודמות בלבנון כברבריות. כמה מאיתנו ימצאו עצמם עוד כמה שנים לפני המחשב, עם ארונות על הכתפיים, מנהלים אולי שיחת לילה מרתקת עם אשת-שיח וירטואלית מקסימה. הפצצת משרדנו לא תכוון כמובן נגדנו אישית, אלא תשמש אמצעי פוליטי להעברת מסר למי שצריך לקבלו. אך אין בכך נחמה, ויותר מזה - אין בזאת משום הצדקה. לצורך העניין זהו רצח פוליטי, או יותר נכון רצח של פועל הנקיון כדי לשים יד על המפתחות לחדר. תאמרו - את המפתחות רצינו להשיג, הפועל פשוט היה שם. תאמרו את זה לאשתו. והייתי מסייג את הצדקנות הצבועה המשתמעת מדברי אלמלא היתה זו חלק אינטרינזי מדיון, 'תקשורתי' לצורך העניין, זה. תחת חשש לצדקנות צבועה כנ"ל, הייתי רוצה לצטט להלן קטע שכתבתי בעקבות רצח חנן לוי ואיילת השחר לוי ז"ל. לפני כן אולי יש לציין כי ניקיון-הכפיים מדם הוא שקסם כנראה למר גורביץ ולאנוכי בקריאותינו הנשנות להשמיד את מטעי הסם בלבנון. בין היתר כמובן. נהרגה בתאונת איבה נוראיות ושרירותיות ככל שיהיו, לא רבים נהרגים במלחמות. חלק זעום מן החיילים לא יחזרו הביתה בשלום, רוב האנשים ישמעו רק הדי פיצוצים ודיווחי רדיו. גם מאלה שלא ימותו בשיבה טובה, הרבה יותר ימצאו את מותם בתאונות דרכים, גוועים ממחלות, או נמקים בתת-תזונה מתמשכת - מאשר ימותו בקרב או בפעולות איבה. ומותו של האדם המסוים אינו מטרת הרוצח. במטרה לכבוש שטח מפציצים מאחז שולט, אך גדיעת חייו של החייל המסוים המאייש את העמדה לא משרתת את הכובש. ובפעולות איבה בולטת עובדה זו באופן מובהק, מכאיב. במאבק להשגת מדינה, או שמא במאבק יוקרה בין ארגון טרור ותיק לעמיתו העולה, מפעילים מכונית תופת בירושלים. המטרה - להרוג כמה שיותר יהודים, כפעולת גרילה המכוונת להשגת מטרות אלו או אחרות. אלא שמטרות משתנות. מדינות קמות ונופלות, דגלים מתנוססים ונשכחים. ויתומה בת 3 לא תקבל את אמה בחזרה כשהנסיבות יהיו שונות. איילת השחר לוי וחנן לוי, זכרונם לברכה, הרוגים בדרך אגב, תוצאה נלווית לפעולה שמעולם לא כוונה נגדם אישית. ואיך יכולה היתה להיות נגדם? כהרוגים בתאונת דרכים שלא גרמו לה, עוברי אורח שנפגעו מן הסטטיסטיקה. ולא תימצא הצדקה או נחמה, גם אם יורידו את הנהג הפוגע מן הכביש, או ימנעו את התאונות הבאות. הרוגים בתאונות איבה. לפחות יהי זכרם ברוך. 3.11.2000 |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |