בתשובה לאורח לרגע, 16/04/01 0:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איני זוכר שנתקלתי ''בסיבות שכבר פרטת'' שבגללן המצב ההוא היה נפילה לקראת התרסקות. זו הערכה שלך על סמך היגיון מסויים כפי שאתה מבין אותו, ולא הוספת עליו שום הסבר. אולי חשבת שהדבר מובן מאליו, אבל שום דבר לא מובן מאליו. אני זוכר שאחרי הפיגוע הנורא והרג הצנחנים בצומת בית ליד בתקופת רבין, דובר על הפסקת ''תהליך השלום'' שנראה כמשהו שאינו מתאים לשמו יוסי שריד אמר אז שאנו דומים לרץ שנמצא בתנופת ריצה לקראת מעבר על תהום, ואסור להפסיק את תנופתו כדי שחלילה לא יפול לתהום. אני חושב , אם נמשיך לחשוב במושגים של משל זה שלא רק שנפלנו לתוך התהום. גם ריסקנו את העצמות, ומי שלא הפנים זאת עד עתה יחוש זאת בקרוב ביתר ברור. אתה שואל אם המצב היה יכול להימשך. איני נביא. קשה לדעת. קשה גם לדעת איך בדיוק הינו פועלים בהמשך. ''הסכמי אוסלו'' הם רק אפשרות אחת מבין המון אפשרויות, ולדעתי אי אפשר היה לחשוב על אפשרות גרועה יותר. אמרתי כבר שהיום לא רק שקימ מצב נורא מבחינת הבטחון האישי אלא שגם הסיכוי למלחמה כוללת גדול ממה שהיה ערב אוסלו, ולא סתרת אותי בתיאור זה של המציאות. לכן ''מה היה אילו'' איננו יודעים. מה יש אנו יודעים היטב , וזה הרע מכל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רצנו לעבר התהום, הגענו לפיה, אהוד ברק ניסה לקפוץ אבל הצד השני התרחק פתאום... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב למשפט האחרון שכתבת. הוא מכיל בזעיר אנפין בדיוק את הכשל הלוגי של כל הטיעון שלך. אם איננו יודעים דבר על ''מה היה אילו'', אי אפשר בשום אופן להגיד על המצב הקיים שהוא הרע מכל. אני חושב שיש דברים שניתן לדעת. למשל, אני חושב שניתן לדעת בבטחון (לא מוחלט) שבמצב הגיאו-פוליטי שלנו לא ייתכן להחזיק אוכלוסיה של כמה מליון אנשים משוללת זכויות אזרח לאורך זמן (כזכור האינתיפאדה הראשונה פרצה לפני הסכמי אוסלו). אני חושב שאנשים שאין להם מה להפסיד הם אויב אכזר ומסוכן. אני חושב שיכול להיות מצב הרבה יותר גרוע מאשר עכשיו. אלו הן הסיבות שכבר פירטתי - וצר לי שאני חוזר על עצמי - שגורמות לי לטעון שישבנו על סיר לחץ נטול שסתום בטחון והפיצוץ היה בלתי נמנע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה דורש ממני את הבלתי אפשרי: להוכיח מעל לכל ספק את טיעוניי. אין אנו נמצאים כלל במגרש כזה. כל מה שאנו עושים הם הערכות. כשהציגו לנו את הסכמי אוסלו בתחילתם. ציירו לנו תמונה לגמרי אחרת. המתנגדים אמרו שבסופו של דבר הם ירו בנו ברובים שנתנו להם כדי שיילחמו בטרור ללא בגץ ובצלם. על כך היה הויכוח. לו תיארו לנו אז שהמצב יהיה כפי שהוא היום אבל אם לא נבחר בדרכם יהיה עוד יותר גרוע, לא היו מקבלים כל תמיכה, ולא היו מצליחים להעביר את תכניתם. יותר מכך: אני בטוח שגם היו חושבים את הדרך הזאת לדרך לא נכונה. זה טיעון חלש מאד. כל מי שנכשל יכול בדיעבד להגיד שלו היו בוחרים בדרך הנגדית הכשלון היה יותר גדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מדוע לך מותר מה שאסור לאחרים, דהיינו ליהנות מהספק של ''מה היה אילו''. כל מי שנכשל יכול לטעון שהמציאות היא בעצם הרע במיעוטו, אבל גם כל מי שמעביר ביקורת יכול לטעון שהתסריט האלטרנטיבי שלו היה מוביל לתוצאה טובה יותר מהמציאות. בשני המקרים הטיעון חלש באותה מידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי המלים "טיעון חלש" היו לא מוצלחות והיה עדיף להשתמש במילה "התחמקות", אבל כל הפלוגתה הזאת ממש תפלה ומסיחה את הדעת מהעיקר. היה ויכוח: מצדדי אוסלו אמרו שאם ניתן לפלשתינים רובים הם ישתמשו בהם כדי לדכא את הטרור ללא בג"ץ ובצלם, ודרכנו סלולה לעולם הבא. סליחה למזרח תיכון חדש. מתנגדי אוסלו אמרו: אם תתנו להם רובים הם יירו בעזרתם בנו, וצפוי לנו גיהנום. בתחילה המצדדים כלל לא טענו שדרכם תוביל לגיהנום אבל הדרך הנגדית תוביל למדור יותר חמור בגיהינום. הבטיחו לנו מזרח חיכון חדש ולא גיהינום. הסכמי אוסלו הסתיימו והתברר שהמתנגדים צדקו בטיעוניהם. ואז אומרים המצדדים: אבל לו בחרנו בדרככם זה היה יותר גרוע. בעיניך צורת ויכוח זו היא הגיונית וסבירה ? בסדר. תהיה בריא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הבטיחו לנו"? תזכיר לי מתי הפכנו מקבוצה של אנשים חושבים להמון נבער שהדוצ'ה התורן מבטיח לו הבטחות והוא אומר אמן? יותר מזה, ממתי מדבר כל השמאל בקול אחד, וכל הימין עונה לו בקול אחד? כמו שהיו אנשים בשמאל שדיברו באופוריה על מזרח תיכון חדש, כך היו הרי אנשים בימין שהבטיחו חגיגית שנספוג מטר של טילים על אשקלון תוך 30 יום מהרגע שבו נצא מעזה. נו, אז מה? אז אמרו. האם אין לדעתך גבול למידת הרווח הפוליטי שניתן לסחוט מביטוי אחד שמישהו שיחרר לפני כמה שנים? יותר מזה. בביטוי "מזרח תיכון חדש" ישנו אלמנט חיוני שלא קיים בנאומים של אף מנהיג מהימין מאז מנחם בגין ז"ל. זהו ביטוי מזוקק של חזון. של תקווה לעתיד טוב יותר. אז נו, באמת הכי קל לזלזל בחולמים ובאנשי החזון, במיוחד כשהחזון שלהם לא מתגשם מספיק מהר, אבל בסופו של דבר הם אלה שמובילים את העשייה. אם לא תהיה תקווה לעתיד טוב יותר, לא יקרה שום דבר טוב גם בהווה. לביטוי "מזרח תיכון חדש" שמור מקום של כבוד בפנתיאון החלום הציוני המתמשך גם אם עוד לא הגיע זמנו להתגשם. עם הביקורת שמותחים אנשים כמוך יעטפו מחר דגים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |