בתשובה ליובל רבינוביץ, 15/04/01 15:16
הקלות הבלתי נסבלת של הביקורת 21034
אחד • בתשובה ליובל רבינוביץ יום א', 15/4/2001, 21:12
אני לא חסיד של ברק מצד אחד, ויש לי גם (בכל זאת) סימפטיה לשמיר.
צחוק הגורל הוא, ששמיר שהיה אמור להיות ראש הממשלה הניצי ביותר שהיה אי פעם למדינה, הוא זה שיצא לועידת מדריד. יש נטיה לזלזל בועידה הזאת, אך אני חושב שיש לה ערך גדול מאוד. לדעתי, לציבור גדול מאוד במדינה הזאת נתנה הועידה את הגושפנקא שיש בכלל עם פלשתינאי, ויש לו זכויות לגיטימיות, שניתן להתווכח ויכוח דמוקרטי עליהן.
כל עוד לא הוכרעה בציבוריות הישראלית השאלה אם יש עם פלשתינאי, לא ניתן היה להתקדם להסדר אתם.
אני משוכנע ששמיר לא גאה להיות האיש שהכיר בעם הפלשתינאי, אבל צחוק הגורל הגדול עוד יותר, שמי שבעצם יצר את הרקע להסכמי אוסלו היה אריק שרון.
ההסטוריה עושה צחוק מכולנו בסופו של דבר, ואסביר:
שרון נכנס בשנת 82 ללבנון, לפי דעת כמה מההסטוריונים על מנת לגרום לאשף להשתלט על ירדן, ולהקים שם מדינה פלשתינאית. אבל, במקום לעבור לירדן, עזבו ראשי אשף לטוניס. המעבר לטוניס גרם לשני תהליכים שקרו במקביל: מצד אחד אובדן שליטה של ערפאת בשטחים, ומצד שני התמתנות של אשף מבחינה צבאית ומדינית.
שני התהליכים הללו היו הכרחיים ליצירת אקלים אפשרי לתהליך המדיני.
אני רוצה להאמין שההסטוריה תצחק גם על הויכוח הנוכחי.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות