בתשובה לטל כהן, 01/04/04 0:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יותר ויותר עדויות מצביעות על האמינות המפוקפקת של הזכרון האנושי בכלל. האחרונה שנתקלתי בה: http://www.eurekalert.org/pub_releases/2004-03/nsae-... - שניים מכל שלושה נבדקים "נזכרו" בארוע שלא היה ולא נברא. מדהים אותי כל פעם מחדש. *לי* זה בטח לא היה קורה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי את האנשים ש''זוכרים'' את הגלגולים הקודמים שלהם... הם ''נזכרים'' שהם היו קליאופטרה בגלגול הקודם ומתחילים לתאר סצינות שדומות להפליא לסרט ההוא עם אליזבט טיילור וריצ'רד ברטון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 208325 יש לי גם תאוריה על האנשים הללו שבהיפנוזה נזכרים בחטיפות ע"י חייזרים, אבל אולי בפעם אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את התגובה ההיא וגם הנושא בכללו לא חדש לי למשל, הנה משהו מלפני ארבע שנים: http://www.sciencedaily.com/releases/2000/06/0006020... , אלא שנתקלתי במחקר חדש וחשבתי לנכון להביאו לידיעת הקוראים. למה? השד יודע. אולי בשביל להביע שוב את תמיהתי על התופעה, ואת ההרגשה שזכרונות הילדות *שלי* מעוגנים במציאות ושום מחקר בעולם לא ישנה את זה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רמזתי חלילה שאתה לא עוקב בדריכות אחרי כל תגובה שלי, רק רציתי להוסיף קישורים למען כלל הקוראים. אני גם מסכים איתך שהטלת בספק בזיכרון מוצק הוא אחד הפגיעות החמורות ביותר בעצמיות. הרי מה אנחנו אם לא סך הזכרונות שלנו ( ויסלח לי פארפיט ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. אבל פארפיט לא בהכרח חולק עליך, שכן מחר כבר יהיו באמתחתך עוד כמה זכרונות מהיום, כך שבאמת לא תהיה הראובן של היום (וחבל, דוקא חיבבנו אותו). אלא אם כן אתה סנילי לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאני דווקא לא מופתע מתוצאות כאלו. לפחות לא מאז לפני כמה שנים. מה קרה אז? ובכן, כל חיי הבוגרים, היו לי זכרונות ברורים של עצמי כילד קטן *שמן*. לא יותר מדי, אבל שמן. כל זכרונות הילדות (המועטים, אמנם, כי בכל זאת אני סנילי, אבל בכל זאת) כללו אותי כילד שמן - כולל הקנטות בנושא וכיו"ב. ואז יום אחד נתקלתי בכמה תמונות שלי משנותי בביה"ס היסודי. לא הייתי שמן. בחלק מהשנים, אפילו הייתי רזה מאוד. יש לי את התמונות, אבל עדיין כל פעם שאני מנסה להזכר בילדות, אני זוכר את עצמי שמן. לא מסוגל לדמיין את עצמי רזה. מאז אני לא סומך על שום דבר שאני זוכר מהילדות שלי. עד היום אני לא יודע מה בא קודם - ההשמנה שלי (עכשיו אני כן שמן, קצת), או התפיסה של עצמי כשמן. אלוהים יודע. אולי הדיסוננס הזה בין התפיסה שלי את עצמי לבין מה שהיה באמת, היא שהביאה לסניליות שלי. אבל פה אנחנו באמת מתדרדרים למחוזות הפסיכולוגיה בגרוש, ואני - אפילו גרוש אין לי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |