בתשובה לליאור חיימוביץ', 15/04/01 0:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פסקתך הראשונה לא רלוונטית. זהו ההבדל הבסיסי בין השמאל לימין: הימין נאחז בארועי העבר ובהנחה הפרימיטיבית ש"ערבי נשאר ערבי", והשמאל מסתכל על הבעיה הנוכחית ומעוניין לפתור אותה, לא משנה מי עומד מולנו ומה הם עשו או לא עשו לפני שלושים שנה. נכון, הערבים רצו לזרוק אותנו אל הים, אבל זה היה פעם. בשנותיה הראשונות של המדינה בן-גוריון ודיין רצו לזרוק את הערבים מישראל, כפי שפורסם כאן במאמר לא מזמן - האם זה עדיין רלוונטי? אולי גם "יהודי נשאר יהודי"? האלימות שאנו רואים כיום היא בסך הכל תוצאה של העובדה ש"טענת הקיפוח", כפי שאתה קורא לה, הינה אמיתית מאוד. קל לך לשבת במשרדך הממוזג ולכתוב שבכל פעם שערבי זורק אבן על מכונית בכבישי יש"ע הוא מבטא את דעת עמו - לזרוק את היהודים אל הים. הימין מתעלם מהבעיה ובסתר לבו מרגיע את עצמו ואומר, "זה מה שקורה לאנשים ששונאים יהודים. נו, שיסבלו קצת". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהיה פעם היה פעם. זה נכון. אין סיבה להניח שאים הערבים רצו לזרוק אותנו לים לפני כך וכך שנים - המצב הינו כך גם היום, ובטח עובדה זו אינה מראה כיוון פעולה מצדינו כעת. אבל איך יודעים? צריך לדעת למה הפלסטינים שואפים כמטרה סופית, לא? נכון שהפלסטינים מקופחים- בכלכלה, חינוך, תשתית, וזה בגללינו. צריך לפתור את זה כבר. אך נשאר עדיין החשש האמיתי שהציבור הפלסטיני רוצה בסתר מה שאנחנו לא רוצים שיהיה, בלשון המעטה, ולעניות דעתי אף אחד לא יכול להפריך זאת. פיגועים, זריקות אבנים, שנאה שמופצת בתקשורת, וכו'. מה שאיפת הפלסטינים הסופית בכך? לשני הצדדים יש אינטרס מנוגד (מדינה על שטח, כשרובו אותו שטח)? "לנסות" הסכם כגון אוסלו מבלי להיות בטוחים שהצד השני בכלל וויתר על שאיפותיו לפני 30 שנה, ובכלל- כשהציבור הישראלי עדיין מתווכח בתוכו ובעצמו לא הגיע להחלטה כמה בדיוק מהשטח כן שייך לו באופן אובייקטיבי, מסיבות הסטוריות וכו' (הכל? 67? 48? שמאל-ימין, ימין-שמאל) כאילו שהסכם אוסלו הוא כן האופציה הטובה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"צריך לדעת למה הפלסטינים שואפים כמטרה סופית, לא?". לא! זוהי גישה ילדותית. עד שלא תוכיח שאתה אוהב אותי, אני ברוגז. אולי כדאי גם לנתק את הקשרים עם גרמניה - הרי עדיין יש שם אנטישמיות ומעולם לא הוכח לנו שהיא זנחה את מטרתה מלפני חמישים שנה. נכון, יש חשש שמניעיהם של הפלסטינים אינם תמימים. אני מעולם לא דיברתי עם אף פלסטיני ואני לא יודע שזה לא נכון. זה לא משנה את העובדה שכרגע יש כאן מצב חמור ושחייבים לנסות לפתור אותו ולשים את הספקולציות והחששות בצד. כתבת בעצמך את הסיבות למרי הפלסטיני - המצב הכלכלי, הכיבוש, ההתנחלויות המתרחבות - אז למה אתה נדבק לרצון המסתורי שלהם לזרוק אותנו לים? אולי הישראלים רוצים בסתר ליבם לשים את כל הפלסטינים במחנות ריכוז? מי יודע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעון שהימין הוא נוסטלגי והשמאל הוא פרגמטי, זו קצת נטיה לפשטנות. מי שטוען שהצדק ההסטורי עם הפלסטינאים, עוסק בעבר. מי שטוען שהדרך היחידה להתמודד עם הפלסטינאים היא אש, הוא פרגמטי. זה ללא קשר לצדק או לחוסר צדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלי אמנם פשטנית קצת אך עדיין אמיתית, לדעתי. אני מתייחס לשורש ולבסיס של טענות הימין והשמאל, ולא למשפטים יחידאיים שאפשר לשלוף מהשרוול ולהדביק לכל צד. זהו לא תרגיל בלשון. השמאל מוכן ל''וויתורים כואבים'' כי הוא סבור שאין פתרון אחר לבעיה, ושאי אפשר לחיות עם הבעיה. יש שמאלנים שדווקא חושבים שיש''ע שייך לנו מבחינה היסטורית, אך בכל זאת מוכנים לוותר בשביל לפתור את הבעיה. מכאן הפרגמטיות. הימין טוען ''טענות פרגמטיות'' רבות, אשר בסיס כולן - עיסוק בעבר ופחד לא הגיוני מפני הערבים האכזריים משנות השישים. מכאן הנוסטלגיה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |