בתשובה ליובל רבינוביץ, 13/04/01 1:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כל בעלי רישיון הנהיגה מסוגלים להוכיח שיקול דעת, מדוע אנו מגיעים למצב בו נהרגים מדי יום ביומו אנשים בתאונות דרכים ונפצעים אלפי אנשים בשנה? למעשה, הקריטריונים למתן רישיון נהיגה אינם כה נוקשים. איני רוצה להזכיר שמות, אך אני אישית מכיר מספר אנשים שעצם העובדה שמדינת ישראל ראתה לנכון להפקיד בידיהם רישיון הינה צירוף מקרים המאתגר את האדם הרציונלי וגורם לו לכאב ראש. למעשה המדינה אינה סומכת במידה כה רבה על שיקול הדעת של נהגיה, והוכחה לכך היא קיומה של משטרת התנועה וחוקים כגון זה הנדון פה. ושוב אחזור על שאמרתי כבר מספר פעמים - החוק אינו יכול לסמוך על אנשים שיחליטו עבור עצמם מתי אין ניגוד אינטרסים וביכולתם לעבור בצומת בלא סכנה. באשר לחוק ההתאבדות בצה"ל - אודה על האמת, לא הצלחתי למצוא חומר שיבסס את טענתי בנושא זה, אם כי זכורים לי מספר מקרים בהם נכלאו חיילים אשר ניסו להתאבד. אנסה לברר יותר בנושא. באשר להתאבדות "אזרחית" - נו באמת, האם אי פעם שמעת על אדם אשר ניסה "להתאבד בדעה צלולה"(?!?!) והמדינה באה ואמרה - ואללה, אתה בדעה צלולה אז לא נעשה לך כלום. ניסיון התאבדות מלווה בסופו באשפוז, גם אם ברור כי בסופו של האשפוז אין כל סיכוי לריפוי. חולי נפש אשר ברור לכל כי אין כל סיכוי להחלמתם אינם נסגרים בחדר עם אקדח, אלא מבלים את שארית חייהם במוסד בלא כל סיכוי להתרפא. שלא להזכיר את האיסור הקיים על המתת חסד במדינה -עוד דוגמה לחוק אשר אינו מיושם בפועל בשטח, אך קיים מאחר ולא ניתן לגמרי לסמוך על שיקול דעתם של הרופאים. ואגב בעקבות מאמר מרתק מהשבוע בעיתון "הארץ" בנושא (איני וזכר מאיזה יום לצערי), אני יכול לאמר כעובדה שאף רופא לא הועמד אי פעם לדין במדינת ישראל באשמה שביצע המתת חסד בפציינט, הוכחה להכרת המדינה בכך שזהו חוק שעיקר חשיבותו בעצם קיומו, ולא ביישומו הנרחב, כמו חוק הרמזור האדום. באשר למראי מקום - חיפוש קצר לא העלה רבות, מלבד באתר psakdin.co.il שחיפוש "התאבדות" בו מעלה דוגמה למשפט על אי מניעת התאבדות (לינק ארוך...וויתרתי על הבאתו פה). אנסה למצוא עוד בהמשך. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |