|
||||
|
||||
הדוגמה אינה רלוונטית. ההשקעה הנדרשת עבור החלופה אינה כה מסובכת (אם ניתן לדרג חלופות). השוואה רלוונטית יותר תהיה למשל חוק שאוסר כליל נסיעה בשבת ובמועדי ישראל. מקרה כזה לא מותיר ברירה בפני אדם חילוני (פרט למשל לשכירתו של נהג מוסלמי/נוצרי/דרוזי שזו חלופה שמצריכה משאבים לא מעטים (כמו נסיעה לקפריסין למשל). |
|
||||
|
||||
אבל אין חוק שאוסר על נסיעה בשבת ובמועדי ישראל. |
|
||||
|
||||
נכון, ולכן הדוגמא שלך לא רלוונטית, ואין בחוק המנתק את מושג הנישואים ממושג הדת משום כפייה על דתיים. מוסכם? |
|
||||
|
||||
הדוגמא מראה שגם כאשר ישנה אפשרות אחרת, החילונים עושים דווקא. אני אגב מבין. בזמן מאבק אפשר להיתפס לקטנות. אלא שאי אפשר להציג זאת ככפיה דתית. אין בעיה עם נישואים אזרחיים. והאמת, שלכאורה גם עם חתונה רפורמית. אלא שהבעיה עם חתונה רפורמית בארץ היא, לדעתי, ההכרה בתנועה הרפורמית ובמתן עוד דריסת רגל במדינה. והנה עוד ידרשו שיוויון בכל היבט דתי בארץ. מה הבעיה? אין בעיה. רק שישראל גם כך משוסעת. בשביל שניים וחצי רפורמים הגרים בארץ לא צריך לעורר ולהחיות עוד מחלוקת. זה פשוט לא חכם. |
|
||||
|
||||
אתה מפספס את הנקודה לגמרי. לא מדובר על הכרה ספציפית בטקס הרפורמי אלא על ניתוק הטקס מההכרה של המדינה. מסתבר שיש ביקוש לא קטן ל''מצרך'' הנ''ל. ולראיה, כשליש מהנישאים בשנה שעברה (לפי נתוני הרבנות הראשית)בחרו שלא לעשות זאת בארץ בטקס דתי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |