בתשובה לראובן, 25/03/04 9:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, כפי שצייני מקודם, זאת לא דעתי, בגדול אני פרו-סולידריות. בכל זאת אנסה לשחק את המשחק: במדינתנו יש סל בריאות הקובע מה אזרח בעל ביטוח חובה יכול או לא יכול לקבל. אם השתלת מח עצם כלולה שם, הרי שהביטוח ידאג לשלם גם לחברה הפרטית שמנהלת את בנק הנתונים, וזה בטח ייצא יותר בזול מהשגת האינפורמציה בדרך אחרת. אם זה לא כלול בסל, אז מצבו בכי רע בכל מקרה. בעולם [דיס-]אוטופי, אין ביטוחי חובה מטעם המדינה, וכל אדם אחראי על מעשיו. לא ברור מה זאת אומרת "עני". האם אין לא כסף לביטוח, או שסתם העדיף לקנות סיגריות? ההנחה היא גם שבמדינת "חופש" כזאת, החברות הפרטיות יוכלו, אם ירצו (וישתלם להם מבחינת יחסי ציבור למשל), לספק שירותים "פרו בונו" ( כמו שיש בסדרות על עורכי הדין) למען הקהילה. מכיוון שממילא במדינה כזאת יפחתו הפרזיטים ויגדל מספר המפרנסים את עצמם, יהיו הרבה פחות "עניים" וחסרי אחריות שלא עשו ביטוח, שיזדקקו לנדיבות ליבם של חברות הביואינפורמטיקה. כבר אמרתי שאני לא מסכים עם הגישה הנ"ל? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך להשיג את הגישה הנ''ל, היא קיימת רק לטעמי דיון. קודם כל, יש היענות מרהיבה לתרומת מח עצם. גם בלי תשלום אפשר בקלות לאסוף את חצי מליון הדגימות, הבעיה היא רק מימון שליחתן למעבדה. אני סבורה שדווקא הצעת תשלום תוריד את מספר הנבדקים- סיכוי קטן מאוד לזכות, הדקירה, לעומת זאת, היא וודאית. לפעמים רצון לעזור מדרבן יותר מכסף. את אלו שחושבים ''בשביל מה לטרוח'' יהיה קל יותר להוציא מהבית בשם המצפון, זו דעתי. ויש כאלה שלא כסף ולא מצפון יגררו אותם, אלא אם כן התחנה תהיה ממש תחת ביתם. הכסף של הביטוח, אם כבר,צריך להיות מנותב לכיוון הזה (אפילו לתרומה בבית התורם.אין הרבה אנשים שיסרבו לדקירת מחט בסלון ביתם שעשויה להציל חיים). בנוסף למרחק, סיבה נוספת היא הפחד. יש שמועה שתרומת מח עצם היא כואבת ומסובכת, זה היה נכון לפני שנים אבל היום זה תהליך פשוט יחסית ולא כואב. גם הסברה הועילה ותמשיך להועיל. לפני כמה זמן נערה נמצאה מתאימה לתרומת מח עצם, החולה כבר הוכן לניתוח והיא התחרטה מרוב פחד. שום כסף ותחנונים לא שכנעו אותה. צריך להבין שברגע שחולה מוכן לניתוח אין דרך חזרה- מוזרקים אליו חומרים כימיים בכמויות אדירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד שאלתי את עצמי למה לא קודם הפיקו את התאים מהמתנדבת ורק אחר כך הזריקו את החומרים לחולה. אגב, את צודקת שהבעיה העיקרית היא המימון, ענין אחר זה השמירה על הפרטיות. בשונה מתרומת דם, השם שלך נשאר במאגר ''לנצח'' , כולל כל מיני פרטים מזהים כמו סוג הדם, והתאמות רקמה שונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שאפשר לשמר אותם. למה ידיעת סוג הדם זו חדירה לפרטיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יודעים את סוג הדם שלך ושל הוריך אפשר לדעת, למשל, שאת ממזרה. לא נורא, אבל גם לא ממש נעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרות היפוטתית ( את כותבת מד"ב לא? אולי יש לך פה פוטנציאל לסיפור) - מוכרים את המידע לחברה פרטית ואת מתחילה לקבל דואר בדיוור ישיר שמתאר את נפלאות הוספיס מסויים לחולים סופניים1 , בעקבות הגילוי שאת נשאית של נטיה גנטית לסרטן שד אלים במיוחד . 1 או עלונים של מנתחים פלסטיים המתמחים בשיחזור שדיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כותבת מד"ב רק אם יש פרס שווה. זו בעיה לאבטח כזה דבר? והאם הנזק לא מזערי יחסית לתועלת? לא נראה לי שהיה אכפת לי לצרף פח הזבל עוד נייר פעם בחודש בשביל הסיכוי להציל חיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, אז את אחת מאלה שחדירה לפרטיות זה לא עיקרון מי יודע מה חשוב. אני רק מראה שיכולות להיות טענות עקרוניות נגד תרומה כזאת, בשיטה התנדבותית ולא מוסדרת כמו היום1. אגב, כמו שבעצמך ציינת הסיכוי שדווקא תרומתך תציל חיים הוא די קטן, אבל הסיכוי שיציפו אותך בפמפלטים על קולונוסקופיה ממוחשבת לסובלים מתסמונת המעי הרגיז ( להנאת שכנייך הסקרניים) הרבה יותר גדול. ובעניין הפרס- מה, ההתיחסות שלי לזה זה לא פרס מספיק? 1 הרי אין אפילו את מי לתבוע לדין במקרה והמידע דולף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לא חושבת שאת צריכה לתרום סיפורי מד"ב גם כשהפרס לא שווה? איפה הסולידריות איפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שהנושא הזה קצת לא ברור לי. הרי המידע על דמו של אדם הוא חיוני *לו אישית* מבחינה רפואית ונדגם מאות פעמים במהלך חייו (גם לתינוקות עושים בדיקת דם, לא?). אני אישית די מזועזע מהמחשבה שבמקרה שאזדקק לעירוי דם בהול, הנתונים הללו לא יהיו זמינים מיידית. למה אין בסיס מידע מרכזי ברמת קופ"ח ששומר לכל אדם את הנתונים על הדם שלו (ואם בדיקה גנטית יקרה מדי, אפשר לשמור את הדגימה עצמה!). ואם האדם מעוניין לתרום מוח עצם, הוא פשוט יתן הסכמה וורבאלית לבדיקת ההתאמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של עירוי דם, לא סומכים על נתונים שנשמרו מראש, ומבצעים את הבדיקה במקום (העלות זניחה, העיכוב אינו משמעותי - והמשמעות של טעות עלולה להיות מוות מיידי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיכוב לא משמעותי? זה נשמע לי פנטסטי - לפעמים מקבלים עירוי עוד באמבולנס, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עירוי דם באמבולנס? הייתכן שאתה מתבלבל עם אינפוזיה של סלין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שמץ, מעולם לא הייתי באמבולנס שלא במסגרת צפיה בטלוויזיה. אבל משום מה הייתי תחת הרושם שאדם שאיבד המון דם חייב לקבל עירוי *מיידי* של דם עם סוג דם תואם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרי חירום מהסוג שאתה מדבר עליו מקבלים עירוי של פלסמה. אין באמבולנסים בנק דם קטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר... איך זה עוזר, הרי אין שם כדוריות אדומות - לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל"ר. זה מעלה את לחץ הדם, ומעט הכדוריות האדומות שעוד יש לנישום (כפשוטו) מקבלות סיוע ממסכת חמצן שמלבישים עליו. צא וחשב: אם האויר הרגיל מכיל כ 20% חמצן, לאיזה חלק מהכדוריות האדומות זקוק אדם שנושם, נניח, תערובת שמכילה 50% חמצן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, תודה. ולגבי השאלה האריתמטית, אני משער שהחלק הוא פרופורציונלי ביחס לא לינארי שאינו ידוע לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון "תרתי-משמע", אני חושב. "נישום" זה מלשון "שמאות" (ואני חושד, "שֶם", במובן "מספר") ולא "נשימה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחליף דם מלאכותי: http://www.sciencedaily.com/releases/2004/04/0404160... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, שוטה, ראה: http://www.sciencedaily.com/releases/2004/05/0405280... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמי קפא בעורקי למקרא הכתבה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המידע יכול להתגלגל, למשל, לחברת ביטוח והיא עלולה לסרב לבטח אותך (למשל בביטוח מנהלים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלאו הכי היום יש לקופ"ח מידע הרבה יותר קריטי עליך מבחינה רפואית והוא לא מתגלגל לחברות ביטוח (עקב חובה מוסרית חוקית לסודיות + העדר אינטרס). דוגמא למידע כזה הוא האם אתה חולה במחלה כרונית. סוג הדם שלך לא מהווה מידע משמעותי בהקשר זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שביני לבין עוזי העניין הובהר. לפני שנים רבות על דיסקית הזיהוי של החיילים הופיע גם סוג הדם. הפסיקו עם זה אחרי שמישהו מת כתוצאה מעירוי עם סוג דם שגוי (לא יודע אם בגלל טעות רישום או שהוא החליף דיסקית עם מישהו). אגב, נדמה לי שיש מדינות שנוהגות לרשום את סוג הדם ברשיון הנהיגה עד היום, אבל אני חושב שנעשה בזה שימוש רק לעתים נדירות ביותר כשכל שניה קובעת. בארץ החפיף שלנו, אני חושב שמוטב בלי זה ("עזוב אותך משטויות אחי, כָּתוּב לו A והמשחק של מכבי התחיל"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן הובהר, עניתי לגבי (אי) הרלבנטיות של זליגת מידע רפואי בהקשר זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שידוע לחברת ביטוח חיים כי אתה עומד למות בעוד שבועיים, האם חובה עליה לבטח אותך? והאם, אם מישהו מודיע לחברה שאתה עומד למות בעוד שבועיים, הוא מבצע פשע? מעשה בלתי מוסרי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נניח שידוע לחברת ביטוח חיים כי אתה עומד למות בעוד שבועיים, האם חובה עליה לבטח אותך?" למה שתהיה לה חובה? לא רק זאת, היא תשמח לבטח אם תשלם לה סכום שאחרי שבועיים ייצא קצת יותר מזה שהיא תשלם על מותך. "והאם, אם מישהו מודיע לחברה שאתה עומד למות בעוד שבועיים, הוא מבצע פשע? מעשה בלתי מוסרי?" נשמע לי לא פחות מוסרי מלנסות לעבוד כך על חברת הביטוח, או שהשאלה הזאת מנותקת מהקודמת? זה פשע רק אם זה הרופא והוא חורג מתקנה של אתיקה רפואית אני מניח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לא רק זאת, היא תשמח לבטח אם תשלם לה סכום שאחרי שבועיים ייצא קצת יותר מזה שהיא תשלם על מותך.'' לא הבנתי, וייתכן שאיני מבין איך חברות ביטוח עובדות בכלל. אני חשבתי שאתה משלם להן סכום כסף מסויים על בסיס קבוע, ואם קורה לך משהו, משלמים לנהנים סכום כסף גדול בהרבה מהסכום הקבוע, כך שרק אחרי זמן רב של תשלומים קבועים, הרווח שלך יהיה קטן מההפסד. דהיינו - לחברת הביטוח משתלם לבטח רק אנשים שימותו עוד זמן רב, לא בעוד שבועיים. השאלה השנייה נועדה כדי לנסות להבין האם מידע על המבוטח לעתיד שמתגלגל לחברת הביטוח הוא דבר טוב או רע. הרושם שקיבלתי מהדיון הזה הוא שזה ''רע'', ושחברת ביטוח צריכה לפעול עם כמה שפחות מידע, ו''אסור'' לה להשיג עוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום דבר פה לא "אסור" ולא "רע". יש פה אינטרסים מנוגדים - אלה של חברת הביטוח (שהיתה רוצה כמה שיותר נתונים שיעזרו לה להעלות את סכומי הפוליסות), ואלה של הזכות לפרטיות. אותו ניגוד אינטרסים עולה גם במקרה של בדיקות גנטיות שיכולות (במידה זו או אחרת של דיוק) לנבא הסתברות למחלה כלשהי אצל האדם. לעת עתה החוק ברוב המדינות קובע שהזכות לפרטיות חשובה מזכותה של חברת הביטוח להגדיל את הפוליסה על סמך מידע גנטי. ולכן, החברה רשאית לשאול את האדם אם עבר בדיקות גנטיות כאלה, אבל האדם לא חייב למסור לה את תוצאותיהן. החוק הישראלי (סעיף 30 עוסק ביחסים עם חברות הביטוח): ובהקשר זה, אין סוף למידע ה"ביטוחי" שניתן להפיק מהבדיקות המתקדמות היום: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני מפגין חוסר הבנה משווע ב"זכות לפרטיות". מדוע סוג דמו של אדם הוא חלק מה"פרטיות" שלו? מה בעצם אומרת הזכות לפרטיות? לי זה נראה שמה שמשחק כאן תפקיד הוא לא בדיוק הזכות לפרטיות, אלא הזכות לקבל פוליסה "הוגנת יותר" בכך שלא תמסור פרטים שפועלים לרעתך לחברת הביטוח. אם פרטיות הייתה הפקטור היחיד כאן, אני לא רואה מה היה אפשר לומר נגד זה שחברת ביטוח תתנה מתן פוליסה בבדיקת דם, שתוצאותיה יהיו חסויות לכל פרט למבוטח ולחברת הביטוח. לי זה נראה כאילו ה"פרטיות" במקרה זה היא החופש להסתיר פרטים מחברת הביטוח מבלי שתהיה לה "זכות" לדעת אותם, אפילו שהם רלוונטיים מאוד לפוליסה שאותה היא מנפיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול מאוד להיות. ואגב, אנחנו לא מדברים על סוג דם, נכון? אלא על גורמים שיכולים להשפיע על תוחלת חייו של אדם ועל גובה הפרמיה שישלם לחברת הביטוח. אגב, שכחתי לציין קודם שעניין הפרטיות נוגע גם לאפליה בתעסוקה - כך למשל למעסיק אסור לברר פרטים הנוגעים למידע הגנטי של עובד/מועסק פוטנציאלי. האיסור בא למנוע מצב שבו, למשל, עובדת בריאה לא תתקבל לעבודה כיוון שבהיסטוריה המשפחתית שלה יש 3 מקרים של סרטן שד. כמובן, יש פה שתי מערכות ערכים שונות, והשאלה היא באיזו פריזמה אתה מסתכל על זה. גם באינטרנט למשל קיים אותו קונפליקט - למשל כשספקי אינטרנט או אתרים נדרשים למסור פרטים של גולשים שחשודים במעשה או הצהרה פליליים. בארה"ב כף המאזניים נטתה לאחר ה-11.9 לכיוון של מסירת המידע ופיקוח עליו במקרה של חשד ביטחוני, וזאת במחיר האנונימיות (היחסית) באינטרנט. צריך לזכור שכבר היום יש די הרבה מידע רלוונטי בידי חברות הביטוח - גיל, מצב משפחתי, עישון, אזור מגורים (שיכול להשפיע על חשיפה לסרטן), אופי העיסוק וכולי. מנקודת מבט זאת, מסירת המידע הגנטי יכולה להיתפס בסך הכל כשלב נוסף במיפרט הקיים הזה. והאמת, אני לא יודעת להשיב לך מדוע "עישון כן וגן פגום לא". ייתכן שהרתיעה מחשיפת המידע הזה היא רק בגלל שעצם היכולת לדעת באיזו הסתברות אדם עלול ללקות בסרטן (אם כי יש הרבה גורמים סביבתיים משפיעים אחרים) היא עדיין חדשה לנו. וייתכן שהרתיעה נובעת מההבנה שהמידע הגנטי הוא לא חזות הכל (כאמור, הוא מהווה רק גורם אחד במשוואה הבריאותית של האדם), ומחשש שהוא יהפוך לחזות הכל אם יסתמכו עליו יתר על המידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא למד"א יש מאגר מידע כזה לכל מי שתרם אי פעם דם: 03-5300400 בימי חול בין שעה שתיים לשלוש. כך תוכל למלמל בכוחותיך האחרונים לצוות החילוץ "A פלוס...". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למד''א אכן יש מאגר כזה. עם זאת, הנקודה הלא הגיונית בכל התנהלות בנקי הדם בישראל, היא שאין קשר בין אחד לשני. כלומר, אם אתה אמור לקבל מנת דם מבי''ח מסוים, ותרמת דם בבית חולים אחר (לא במד''א), קיים סיכוי שלא יכבדו את זכאותך מתוקף התרומה. אני אשמח אם ימצא באיזור פקיד הבריאות הרלבנטי לנושא לענות בסוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "זכאותך מתוקף התרומה"? לא כל אחד זכאי לקבל תרומת דם (בבית חולים, במצב אנוש...)? וחוץ מזה, מה עם אלה שאסור להם לתרום, או כאלה שתורמים ותרומתם נזרקת אחר כבוד לפח (כי סמנו שקיימו יחסים הומוסקסואליים, למשל)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה שלא זכאים, משלמים עבור התרומה לאחר מכן. אלה שתורמים במד"א או בכל אחד מבנקי הדם האחרים, נהנים מביטוח דם לשנה. יחסים הומוסקסואליים לא משפיעים על היכולת לתרום דם. החשפות למחלות מידבקות, שהיה במדינות בהן הסיכוי להדבק גבוה, שימוש בסמים, רמת המוגלובים נמוכה, לחץ דם נמוך מדי וכו' כן משפיעים. במקרים כאלה, במידה וסימנת את אחת מהקטגוריות הנ"ל, בד"כ לא תוכל לתרום כלל. מעבר לגיל מסוים (60 אם אינני טועה) נהנים מביטוח דם ללא תפוגה אם תרמת ברצף במשך זמן מסוים. פרט להם, אלה שאסור להם לתרום נתקלים בבעיה. מנסיוני, כאשר הנקתי ואסור היה לי לתרום, ברגע שהזדקקתי למנת דם, הודיעו לי שהביטוח לא בתוקף למרות שהיו ברשותי מעל 10 תרומות רצופות לפני ההריון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני תורם דם יש בטופס, אם אני זוכר נכון, שאלה ששואלת אם קיימתי יחסי מין הומוסקסואליים, לצד כל השאלות האחרות שפוסלות תרומה (שהות באנגליה, או במדינות אקזוטיות אחרות). האם השאלה הזו היא שם סתם כדי לערוך סקר עקיף על התפלגות ההעדפה המינית בקרב תורמי דם, כדי להוכיח אחת ולתמיד שההומוסקסואלים תורמים יותר לקהילה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג. אני יודעת שעד כמה שזה נשמע ביזאר* 1, גם הומוסקסואלים תורמים. 1 כוכבית הציניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממני לא לוקחים אף פעם דם (רמת המוגלובין נמוכה עד אימה), אבל ממה שהבנתי ביטוח הדם הוא משפחתי, ומאחר וגם זוגי וגם אבי תורמים בצורה קבועה, גם אני מכוסה (למעשה, לאבא שלי יש איזה סוג דם כל כך נדיר ויקר ערך, שבנק הדם מזמן אותו לתרום לפעמים בדחיפות במקרי חרום). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון. תורמים קבועים מכסים גם את בני זוגם, ילדים עד גיל 18 ואת הוריהם. לי יש בעל שלא אוהב מחטים... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |